הדיבור על זה התחיל עוד קודם. חיכינו לעיתוי המתאים, כשהילדים של שתינו לא בסביבה. אכלנו יחד ארוחת ערב, מחליפות מבטים בשתיקה מדי פעם, אצבעות מרפרפות פה ושם כשמעבירות את המלח, כשמפנות את השולחן. ויצאנו למרפסת. שתקנו כמה רגעים.
לקחתי את היד שלה בשלי. "חשבת על זה שוב? את לא מתחרטת?"
היא מחייכת אליי חיוך מהיר. "למה? את התחרטת?"
"לא, ברור שלא. רק רציתי לוודא שגם את."
על מי אני עובדת? הרי היה לי ברור שזה יקרה מרגע שהעליתי את ההצעה. שאם הצעתי זה כי יש בצד השני מי שרוצה שיציעו לה. ונעים מאוד לשבת ככה במרפסת ולהחזיק ידיים, סוף סוף להחזיק ידיים, אבל שתינו רוצות כבר להמשיך הלאה.
"אז את בטוחה?"
"כן."
קמנו והלכנו לחדר השינה. אני מרגישה את המתח שלה.
תמונת אילוסטרציה
"בואי, תשכבי על הבטן. אני אעשה לך מסאז'", אמרתי. בדרך כלל אני אוהבת להיות פסיבית, אבל דווקא כאן אני נהנית להוביל, והיא נהנית להיות מובלת. היא מרימה למעלה את הגופייה ומורידה את החזייה, בגבה אליי. האורות כבויים אבל מהר מאוד העיניים מתרגלות לחושך. היא שוכבת על הבטן וראשה מופנה אליי, ואצל שתינו אפשר לראות את החיוך, המבוכה, ההתרגשות.
הגב שלה נעים וחלק, היא נעשית יותר רפויה מתחת לידיים שלי. אני מעבירה ציפורניים על עורפה, אצבעות בתלתלים הרכים, ונשכבת לצדה. היא מסדרת חזרה את הגופייה במקום, ולאט לאט אנחנו מתקרבות לחיבוק. אני רוצה לנשק אותה אבל היא עדיין לא מוכנה, ואנחנו רק מתלטפות קצת.
חבל שלא חשבתי לכתוב את זה זמן קצר אחרי שזה קרה. אני זוכרת שכל הזמן דיברנו, ביקשנו רשות לפני שהמשכנו בכל צעד, ובעיקר – צחקנו המון. ועכשיו אני לא זוכרת מה היה שם מצחיק כל כך. בטח למבוכה ולהתרגשות היה בזה חלק, אבל לא רק.
כל כך שונה מלהיות עם גבר, כל הדיבורים האלה. והנעימות. והרכות הזו.
עוד כמה דקות ואני מרגישה שעדיין מביך אותי להתפשט לידה, אבל אני יודעת שמתישהו אני הרי אתפשט, מרגישה שהעור שלי צמא להרגיש אותה בלי בגדים בינינו, ואם ממילא זה יקרה בעוד כמה דקות, למה לא עכשיו? מורידה את החולצה. הידיים שלה עליי ואני מבקשת – ומקבלת – רשות להוריד את הגופייה שלה.
כמה יופי.
ידיים ואחריהן שפתיים, שלה על גופי, שלי על גופה. הטעם המתוק שלה אצלי בפה. הכל אצלי מצטמרר. לגעת בה זה קצת כמו לגעת בעצמי, אבל אחרת. גוף בכלל לא מוכר אבל אני מכירה אותו כבר מזמן. שאר הבגדים נזרקים על הרצפה. אנחנו מצמידות גוף אל גוף, מנסות לגעת בכל סנטימטר אפשרי. בודקות זו עם זו מה עושה לנו טוב ואיך.
כל מה שאצל גבר נוקשה, כאן רך. כל מה שכובש, כאן מתמסר. כל מה שמחוספס, כאן חלק. ההנאה אותה הנאה, ובכל זאת אחרת. הגירוי בלתי אפשרי כמעט, אבל היא עוצרת את היד שלי לפני התחנה הסופית. אנחנו נשאיר משהו לפעם הבאה, אבל רגע, לא נלך לישון בלי להירגע.
אין כבר מבוכה. התשוקה, הלהט, דחקו אותה הצדה. ואנחנו עדיין חברות הכי טובות, שיכולות לדבר על הכל, בלי להסתתר, בטח שבלי לזייף. עם גברים לא זייפנו אף פעם, אז עכשיו נתחיל? גוף ליד גוף. כל אחת בנפרד הפעם. יש זמן.
יש כל הזמן שבעולם אבל אף פעם, אף לא פעם אחת בעבר, לא הצלחתי מהר כל כך. זה תופס אותי בהפתעה.
אחר כך תורה.
אחרי שהנשימות נרגעות אנחנו שוכבות וממשיכות לדבר. נעים כל כך ככה. באותו לילה אני עדיין בטוחה ש"הדבר האמיתי" נמצא במקום אחר. ימים יגידו דברים אחרים. ובקול רם.