אני מוצאת את עצמי שותקת הרבה בזמן האחרון.
למה שותקת? כי דברים רבים מכעיסים אותי, ואני יודעת שבקלות אני יכולה להפוך צועקת, או כועסת.
אני לא מסתירה את אי הנחת שיש לי מהרבה דברים שמתרחשים במדינה ובחברה בה אנו חיים. אבל ממלמלת אותם ביני לבין עצמי, או באוזני מקורביי, וגם יודעת לתת לעצמי הסברים יפים. ככה זה בדמוקרטיה, אלו כללי המשחק, "שלטון הרוב" ועוד מושגים מספרי האזרחות.
אני גם יודעת שכאשר אתחיל לדבר, זה עשוי להיות לא נעים, גם לשומעים, וגם לא לי. כי מי אוהב לשמוע מחאה? אז אני שותקת. אבל יודעת שהשתיקה היא בחירה זמנית, שהרי יגיע הרגע, שצריך יהיה להגיד בקול רם. אני מתנחמת פעמים רבות בזה שיש מישהו אחר שאומר או מגיב, אז אני עושה "לייק" או מחזקת את כוחו של הדובר בהודעה פרטית.
הפעם החלטתי לשבור את שתיקתי, כי זה נוגע בי. לא בי באופן אישי, אני הרי רחוקה מאוד מפוליטיקה או ממשרד ראש הממשלה, הוא לא יתקרב אלי או אל החצאית שלי, או אל מה שמתחת לה. אבל זה קרוב אלי מאי פעם, כי אני אשה, ודווקא במציאות החדשה שנוצרה. אין אשה שאין לה את ההכרח לצעוק, ולהגיד עד כאן!
אין לי דבר וחצי דבר עם נתן האשל האיש. יש לי הרבה כנגד התופעה. לא אכנס כאן לדיוקים כאלו ואחרים על מעשיו, המגבלות שהוטלו עליו, או תפקידו הנוכחי. אגיד רק שאיפה שנרמסות זכויות של נשים לא אשתוק. אין מי שיילחם בשבילי וישמיע את קולי.
פגיעה בנשים, רק בשל היותן נשים מלווה את החברה שנים רבות. המלחמה למען זכויות נשים היא חדשה יחסית. גם היא חלק מהמושג הרחב שקרוי "דמוקרטיה". ואילו כאן, אצלנו, בארצנו הקטנטונת, אנחנו נסוגים לאחור. בכנסת החדשה חסרות נציגות רבות, שלא זכו להיכלל ברשימות המתמודדות. חברות הכנסת שכיהנו בכנסת הקודמת, ותרמו לנושא מעמד האשה, ללא קשר לשיוכן הפוליטי ייחסרו בקדנציה הבאה.
מה נשאר לנו הנשים? זכות הצעקה. כיום, כשהעולם נשטף בקמפיין "מי טו", ובכל מדינה נאורה, אנשים חשוכים שניצלו את מעמדם ופגעו בנשים מורחקים ,מודחים או מתאדים בבושת פנים, אצלנו, היפוך- ממש "מהפך פוליטי".
גם בצבא לאורך שנים רבות, נשים קיבלו את "רוח הפקודות" או את "רוח המפקד", או סתם את הבל פיו של המפקד באוזניהם, או ממש על עורפם. הצבא השתנה, אחרי שנים של מאבק נשי לא קל.
כשהתלוננו בפני בן-גוריון על מעשיו של אחד מבכירי מפקדיו בתחום הזה, בחר לתת את הדגש על יכולותיו הצבאיות. היום, זה לא היה קורה, הצבא למד לנקות את מחנהו. קצינים מוצלחים בתחום הצבאי, נושרים מהמערכת, הם לא יעברו את דרגת רב הסרן, אם יואשמו בנגיעה או הטרדה. שנים של נשים שדיברו ואמרו, עד כאן.
גם אני אומרת, עד כאן, זה הדבר היחידי שהדמוקרטיה כנראה משאירה לנו בנושא הזה, ואני בו, סיימתי לשתוק, הפה היפה שלנו, הוא לא רק כדי למרוח עליו שפתון. יש לו מה להגיד, ולמרות ששתקתי עד עכשיו, הגיע הזמן להגיד-עד כאן!
_______________________
בתמונה-חוברת "מיקודית" לאזרחות בהוצאת אנקורי, איתה אני מלמדת תלמידים ותלמידות רבים לבחינות הבגרות באזרחות
