הפארק כיכר קולומבוס ומוזיאון העיצוב

בחורה עם מחשב נייד

היום החלטתי לחסוך מכם את הפירוט המייגע של קמתי אכלתי וכו״ ולעבור ישר לתכלס…
בתוכנית לצאת מטבורה העמוס והדביק של העיר ולעלות במעלה הרחובות לכיוון ככר קולומבוס בה נמצא מוזיאון העיצוב.
העיר עדיין מנומנמת ואני לא צריכה לפלס את דרכי בהמון הזורם ברחובות אני מגיעה לכיכר בה נמצא מוזיאון העיצוב היא גדולה ורחבה מאוד בדומה לככרות באירופה בככר יש פסל של קולומבוס ספסלי ישיבה ומזרקה שעושה לי חשק לרחוץ בה כי החום בחוץ היום בלתי נסבל !!!
אני יושבת על אחד הספסלים תופסת תצפית טובה על הנעשה מסביב וממתינה לשעת הפתיחה של מוזיאון העיצוב.
רינגטון יפהפה של טלפון מסב את תשומת ליבי לאחד הספסלים ואני מבחינה בהומלס ששכוב עליו, אני מביטה בו מחכה שיענה אבל מסתבר שהבחור שם לו שעון מעורר! אני מחייכת לעצמי ומסתכלת שוב אולי אני טועה והוא לא הומלס, אבל אין מקום לטעות הוא חסר בית לבוש סמרטוטים עם סמארטפון, אני רוצה לצלם אותו אבל מפאת כבודו אני מוותרת על כך, וחושבת לעצמי שאולי להומלסים של ניו יורק טוב יותר מאשר להומלסים בארצות אחרות…
בינתיים המוזיאון נפתח ואני נכנסת לתערוכה היא דיי מענינת ומגוונת מוצגות בה עבודות ציורים המשולבים בבדים צבעי אקריל ותחרות על קנבס, חיתוכי נייר, תערוכה של עיצובים בחוטים שונים שהתוצאה מרהיבה במיוחד. ותערוכת תכשיטים יפהפיים מחומרים שונים . ולקינוח אני מבקרת בסטודיו של האומנים הממוקם בקומה עליונה מעל הגלריות במוזיאון.
משם אני יוצאת החוצה ומרגישה שיש דרקון ענק שנושף אש מלמעלה על כולם. אני נזכרת שבפינת הפארק עמדו פעם כרכרות שהציעו טיולים לתיירים וזה מזכיר לי קצת את נתניה של ילדותי…בחור עם חולצה אדומה מציע לי סיור באוטובוס קומתיים לראות את ניו יורק מלמעלה, אני כמעט מתפתה, בפעם הקודמת שהייתי בניו יורק עם אחותי עשינו זאת וזו הייתה חוויה מענינת וכלי תחבורה זמין להגיע ממקום למקום, אלא שהיום חם לי מדי ואני רוצה להשאר לטייל בפארק , אני קונה לי גלידה ובקבוק מים צונן בדוכן שבכניסה לפארק ונמלטת לתוכו אני מחפשת לי פינה מוצלת וצוללת לתוך הספר שהבאתי איתי.
הפארק מלא מטיילים מבוגרים ילדים ונוער ואני מחליטה ללכת לעומקו אני בוחרת שבילים מוצלים אבל החום עדיין נושף בעורפי.
אני יוצאת ממנו בסביבות רחוב 75 לכיוון השדרה השמינית ובדעתי לבקר במגנוליה ביייקרי ששמען של עוגות הגבינה שלה הגיע לרחוק.
לצערי אני מוצאת שהקונדטוריה סגורה אולי בגלל שזה יום ראשון ואולי מסיבה אחרת, אבל לא נורא יש עוד שתיים כאלה האחת בפן סטיישן
והשניה בסמוך למרכז רוקפלר. אני בטח אהיה שם ובטח ובטח שלא אוותר על העונג שבביקור זה .
אני חוצה את השדרות לכיוון ההדסון יש שם טיילת מדהימה וגן פסלים יפהפה משם אני חוצה חזרה לכיוון ברודווי סמוך לתחילת הפארק ועוצרת במסעדת פלוריס – מסעדה איטלקית שאהובה על צביקה ועלי ומזמינה לי פיצה דקיקה דקיקה אבל כזו שאי אפשר לסיים לבד…
הרגליים הדואבות החום והעייפות ניכרים עלי מתמיד- בעיניי ניו יורק משולה למאהבת צעירה שלא מתעייפת לרגע אבל מעייפת מאוד, כי אם אתה רוצה באמת להרגיש אותה אתה צריך לעשות זאת דרך הרגליים, לא בתחתית לא במונית ולא באוטובוס כי אז אתה לא חווה כלום בדרך .
אבל אני מכירה את העיר על בוריה אז אני בוחרת לחזור לחדר ולפנק את כפות רגליי ולהביט בה מעל.
אז זהו לבנתיים
ותודה לכם שאתם איתי