את חוה אני פוגשת פעם בשבוע בביתה. במפגשים האלה אנחנו שרות ביחד, מציירות יחד ובעיקר משוחחות.
בפעם האחרונה שהגעתי ברכה היתה עסוקה בצביעת תמונה של עץ בחוברת שקנו לה לאחרונה. העץ הזכיר לה את התקופה שבה חיה במושב ועבדה בקטיף, ועל זה התחילה לדבר. שאלתי שאלות מנחות והבנתי ממנה מהי הדרך הטובה ביותר לקטוף את הפרי כך שלא יפגע, איך עובדים בצורה מהירה ויעילה ואיך זה יכול להיות מהנה ומספק למרות שזה לא קל.
נראה היה שברכה שמחה לחלוק איתי את המידע. היא הרגישה בעלת ערך: הידע והמומחיות נמצאים אצלה ואחרים יכולים ללמוד ממנה…
היה מרגש לראות איך באמצעות שיחה פשוטה על קטיף פניה הפכו מאירות , הגוף הזדקף, הידיים השתתפו בהסברים וכל כולה הביעה שמחה.
ומה בעצם היה שם?
* הצטרפות אליה במה שמעסיק אותה באותו רגע.
* מתן תוקף לחשיבות הנושא באמצעות התעניינות ושאלת שאלות
פתוחות.
כל כך פשוט… כל כך משמעותי…