העיקר הבריאות

יש אנשים רבים המשקיעים המון תשומת לב וזמן בדאגה לבריאות שלהם. אוכלים אוכל בריא, עושים פעילות ספורטיבית ונבדקים רק כדי להירגע ולדעת שהכול בסדר. אני מגיעה לרופא רק כשאין ברירה והכאבים מכריעים אותי.

אני לא אוהבת ללכת לרופאים. בכול זאת ולמרות הכול יש לי הרגל מגונה או אולי מבורך פעם בשנה לעשות בדק בית בגופי ולהבטיח שלא צומחת בו איזו קטסטרופה.

מעולם לא הצלחתי לראות ברופא מושיע למכאובי. אני תמיד רואה ברופא את זה שעלול לבשר לי בשורת איוב כלשהי, זה ששולח אותי לעוד ועוד בדיקות צילומים מעבדות זה שבעקבות ביקור אחד אצלו, היומן שלי מתמלא במשימות.

helth

מסיבות אלה ואחרות, הזנחתי את הביקורים אצל הגניקולוג. כשהדבר נודע לחברותי, קיבלתי נאום חוצב לבבות על היותי חסרת אחריות, פושעת, מתגרה בגורל ועוד כהנה וכהנה.

הבטחתי לחזור בתשובה וללכת. גמלה בליבי החלטה שהפעם זאת תהייה גניקולוגית, בתקווה שיהיה פחות מביך.

חיכיתי חודשיים ליום הגדול והתייצבתי לבדיקה. בהגיעי למרפאה בשעה שנקבעה לי מצאתי  חבורת נשים ממתינות לתורן.

הרופאה באיחור – עדכנו אותי, עם מבט מרוצה על כי עוד אחת מצטרפת לחגיגה, ואכן זאת הייתה חגיגה, עצבנית אבל חגיגה. כולן דיברו בעד ונגד הבדיקות שאנו הנשים צריכות לעבור.

מפלגת "הנגד" של הצעירות טענה  – " שמספיק שאנחנו צריכות לסחוב הריון במשך תשעה חודשים ולעבור לידה, למה צריך גם להיבדק כל הזמן?"

המבוגרות יותר טענו כי הן כבר עשו את שלהן שיעזבו אותן בשקט.

מפלגת "הבעד" הסבירה את חשיבות הבדיקה, והרוחות סערו.

אני הקשישה בחבורה הייתי "מפלגת יחיד" ישבתי לי בשקט, מה כבר יכולתי להוסיף לדיון?  אני רק רציתי לחזור הביתה בשלום.

נשים יצאו ונכנסו לבסוף הגיע תורי. לאחר תשאול קצר על עברי והתנצלות ארוכה על כי האולטרא סאונד לא תקין הוזמנתי לעלות על כס המלוכה שמאחורי הוילון. בעודי מארגנת רגל פה רגל שם, צלצל הטלפון. הרופאה התנצלה, הסבירה שזה בטח טכנאי האולטרא סאונד והשאירה אותי לגורלי.

אחרי הפעם השלישית שנכנסה עם הטלפון בידה כדי למסור נתונים טכניים על המכשיר שעמד על ידי, נזכרה שהיא נטשה אותי ועשתה לי סימון של "אין ברירה".

ההמתנה הייתה ארוכה או אולי רק נראתה לי כזאת. הייתה לי הרגשה שההמתנה שלי לבדיקה מפריעה לה  לטפל באולטרא סאונד. בהתחלה כעסתי אחר כך הייתי אדישה לגמרי. לקום וללכת לא רציתי, הרי חיכיתי חודשיים ליום הגדול ולא נראה לי שאהיה מספיק חזקה להביא את עצמי למקום הזה שוב במועד אחר, לכעוס עליה לא היה טעם, רציתי לשמור על יחסים טובים, הרי עוד מעט היא תשלוט בגופי. אז המתנתי בסבלנות.

לסיכום יצאתי מרוצה כי לא נתגלה דבר ממשפחת "בשורות איוב".

בפעם הבאה בעוד שנה, שוב אלך לגניקולוג, בתקווה שגבר בכול זאת יקדיש לי יותר תשומת לב מאשר לטכנאי האולטרא סאונד.

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.