הספר- "בית משוגעים". כתבה רותם פאר. צמרת הוצאה לאור

שבת טובה,

madhouse_master
ראשית דבר, אני רוצה להודות לרותם פאר על אומץ ליבה, על פתיחותה, על שיתוף בסיפור חיים של ילדות/נערות לא פשוט בכלל.
עצם הדבר שרותם כעת ובכלל בשנים האחרונות אישה בוגרת, סופרת, אישה אשר מאמנת "לוחמי נפש" (אהבתי את ההגדרה), עובדת בשיטת ה nlp ,קואצ'ינג uncovering – שיטה שהיא עצמה פיתחה ומנחת סדנאות להורים ומתבגרים , מספרת באומץ לב, בפתיחות ומתוך כאב יש גם לומר את סיפור חייה הלא פשוט, ילדותה הכל כך מורכבת וקשה.

לבי לבי נכמר בקוראי את מילות הספר ,ככל שהעמקתי ונכנסתי לתוך סיפור חייה של רותם הילדה, שלפעמים אף בנקודות מסויימות הזדהיתי איתה, ממש על קצה המזלג, אך כן כי מתוך חשיכה של גיל ההתבגרות עולות כל מיני מחשבות מחוספסות ,רגשות קשים של "למה אני?, מי אוהב אותי", בקלות עובר הקו הדק הזה שבין קשיי גיל ההתבגרות והיו לי קשיים לבין המעידה לתוך השחור והמאניה.

הכתיבה של רותם ממגנטת ואי אפשר לעזוב את הספר, זהו לא ספר קל ובד בבד הוא מרתק, כאילו מישהו משך אותי בחבלי קסם להמשיך ולהמשיך, וכל כך לחוס על רותם הילדה, ובכלל לראות איך היא מתנהלת בגהא, איך היא מתקשרת עם ילדים ומבוגרים. את הקמיעה שלה לאהבה מבית, מה שלפעמים לא היה לה ברגעים כאלו ואחרים. את ההרגשה שלה פנימה שהיא מוזנחת, אף אחד לא אוהב ו / או צריך אותה, זקוק לה.
ויחד עם זאת את ההתפתחות שלה בתוך המקום, היא השוותה את התהליך בחוכמה רבה לדרגות בצבא. ככל שעבר הזמן ורותם גדלה, כך היא התחזקה והתנהלה בבגרות יתר, התגברה על המחשבות, הקשיים ועשתה עם עצמה עבודת קודש ממש.

כמובן שהיתה עזרה מבחוץ (פסיכיאטר וכו'), אך רוב העבודה היא שלה ועצמה בלבד.

נקשרתי לעיתים לדמות שלה וחסתי עליה.
התיאורים שלה את חבריה במקום היו חיים להפליא ויכולתי לדמיין את הדמויות היטב.

חרה לי כל כך שרותם שיוועה לאהבה מהסביבה שלה ,ממשפחתה שלה,
רותם נייסתה בכל מצב לבדוק גבולות ולמשוך עוד מעט את החבל, לראות מה יקרה.

לצמוח מתוך האפילה ולצאת לעולם מחוזקת ומדהימה, עלי להסיר את הכובע בפניה. איזו אישה!

תודה ששיתפת בסיפור חייך הלא קל בעליל וכל כך מרגש ועמוק.

ממליצה על הספר בחום ובאהבה.

נ.ב.
הספר ליווה אותי בהמתנה לניתוח ובזמן הניתוח של בעלי שעבר בשלום.

הרבה בריאות נפשית ופיזית לכולנו.!!