היו השנה כמה וכמה ספרים שהאירו לי את השנה, אבל בחרתי לציין 2 ספרים מתורגמים ו-2 ספרי מקור.
כוחו של הכלב, מאת: תומס סוואג’
ספר שתורגם השנה בהוצאת מחברות לספרות אבל במקור הספר יצא לאור בשנת 1967. ספר שלא נס ליחו.
הוא ספר שמצריך קריאה איטית ואולי אפילו קריאה שנייה כדי לקלוט ולהפנים את עומקו ודקויותיו של הסיפור, את כל הרמזים הזרועים בעדינות וחוכמה לאורכו של הסיפור ורק עם סיומו להבין את עומקו. ספר שיש בו הרבה מעולם ילדותו של הסופר.
על רקע הנופים המרהיבים של הרי הרוקי, בחווה מבודדת במונטנה של שנות העשרים, מתפתחת דינאמיקה משפחתית שבה צוחק מי שצוחק אחרון.
קישור לסקירה שלי על הספר כוחו של הכלב
זעמו הנסתר של הלב, מאת: ג’ון בוין
הוא סיפור חייו של בחור הומוסקסואל אירי, סיריל אייברי. החל מהרגע היותו עובר ברחם אמו בשנת 1945 דרך התבגרותו ועד זקנתו ב- 2015. סיפור חייו מלווה באירועים שונים בהיסטוריה של אירלנד בפרט כמו הפצצת עמוד נלסון בדבלין על ידי ה IRA בשנת 1966, ובעולם בכלל – נפילת התאומים, התפרצות מחלת האיידס. וכן את היחס הנבער לנושא היחסים החד מיניים, את הדעות הקדומות והפחד להיות שונה.
הספר מתקדם בקפיצות של 7 שנים בן פרק לפרק כשכל פרק שופך אור על התפתחות חייו. על כאב גדילתו והתבגרותו כשונה, על יחס החברה אליו ועל ניסיונותיו להשתלב. קולו של סיריל רגיש, כואב ומשלים ויחד עם זאת שלוב בהומור עדין רגיש ומיוחד.
קישור לסקירה שלי על הספר זעמו הנסתר של הלב
רשימות מארץ הכביש, מאת: אופיר טושה גפלה
במקרה של הספר הזה אני קצת משוחדת, כי אני מעריצה מושבעת של הסופר וכל ספר שהוא יוציא אני ארוץ לקרוא. וגם במקרה הזה אני נשבתי.
בספריו בורא בכל ספר עולם שונה, מקורי, יצירתי ומיוחד וסביבו הוא טווה סיפור מיוחד ומרתק. גם בספר זה ברא הסופר עולם חדש, ארץ חדשה, ששמה ארץ הכביש.
הספר עוסק במסע שחזור זיכרונות וחלומות. כמה מהם הם אמת? וכמה פנטזיה? כמה חלום? וכמה אמת?
‘רשימות מארץ הכביש’, הוא ספרו השביעי של אופיר טושה גפלה. ספר שהוא חגיגה לכל מי שאוהב את ספריו. ספר שהתענגתי לקרוא ולא רציתי שיסתיים. ועם סופו חזרתי שוב לעמדת המתנה עד לספר הבא שלו אשר אני מקווה שהוא שוקד עליו במלוא המרץ.
קישור לסקירה שלי על הספר רשימות מארץ הכביש
הצגה יומית, מאת: אדיבה גפן
עבורי זהו ספרה הראשון של אדיבה גפן אותו אני קוראת. אדיבה גפן מתחברת אצלי עם ספרי מתח. כשהתחלתי לקרוא הייתי בטוחה שאני עומדת לקרוא ספר מתח והתבדיתי. אבל לרגע לא התאכזבתי. מהרגע הראשון נשבתי, הוקסמתי, התרגשתי וכאבתי את סיפורן של מרי ונעמי. התרגשתי ממעורבותם של השכנים בחייהן של הנשים, עזרה הדדית במלוא יופייה עם כל הטוב והרע שבה. עזרה לא מובנת מאליה ולא בטוח שנמצא רבות כמוה כיום במחוזותינו.
הצגה יומית, הוא סיפורם של אם ובתה על הקשר או יותר נכון האי-קשר בניהן. על סיפורן האישי של כל אחת מהן. סיפור משולב בסיפור, וברקע הרחוב בו חיו וגדלו שתיהן, רחוב השילוח בחיפה.
קישור לסקירה שלי על הספר הצגה יומית
