השבוע הגעתי למסקנה שאנשים, ואני בתוכם, לא אוהבים לקרוא דברים מדכאים.
קראתי כתבה בעיתון, שכל המסר שלה בתמציתיות הוא:
נולדנו לא מושלמים, אנו חיים בסבל מתמשך, וגם סביר להניח שנמות עצובים. וואלה. זה לא עשה לי טוב. אני אישית מעדיפה לדפדף את עצמי לאיזור התשחצים הקשים-מידי במקרה של העיתון הספציפי הזה, מודה ומתוודה.
השבוע הגעתי למסקנה שאנשים, ואני בתוכם, לא אוהבים לקרוא דברים ארוכים.
פילוסופיות שמבוססות על מחקרים ארוכי שנים של פרופסורים מרובי תארים, שלא מובילות לשום מקום: מתחילות לשעמם ולהכאיב לעיניים, הרבה אחרי שכוס הקפה התרוקנה.
את שתי המסקנות האלו אנסה לשלב, מבלי להאריך יתר על המידה: אשתף אותכם בחוויות המחאה/אהבה שלי השבוע.
ספידייטינג בשדרה
המחאה הזו ממש מתוקה.
בערב טו' באב היה לי כיף ללכת לי בשדרות רוטשילד לעת ערב בליווי חברה שפגישה איתה גורמת להעלאת מצב הרוח, לא חשוב לאן נלך ולא חשוב מה נעשה.
אהבתי את הנחישות של האזרחים שמוחים בתבונה בסך הכל בשביל לקבל את מה שמגיע להם. בעצם מה שמגיע לכולנו. לא יותר ולא פחות עד כמה שאני יכולה לומר.
מה שבלט במיוחד לעין גם פה בעיר האוהלים, זה העדינות של המחאה הזו. צפוף שם בשדרה, ולמרות זאת כולם כל כך נחמדים אחד לשני. עוברי אורח ממתינים בסבלנות ולא דוחפים, ואפילו רוכבי האופניים נמנעים משימוש בפעמון הכל-כך מעצבן שלהם (סליחה…..גם לי יש אחד) ומחכים בסבלנות לפינוי הנתיב. יותר מפעם ראיתי שעובר אורח תמים שנתקל בלי כוונה במישהו אחר ביקש סליחה והתנצל. אנשים מציעים אחד לשני שתייה ואוכל ככה סתם, בלי שום ציפייה לתמורה.
המחאה הזו היא כל כך צודקת ובוגרת, עד כדי כך שממש לא התפלאתי כששמעתי דיווח מבפנים שהבקשה הנפוצה ביותר מתחנת המד"א שהוקמה שם היא פשוט, עוד קונדומים.
ברוח זו הסתובבנו לנו לעת ערב בשדרה, אומרות שלום לפוליטיקאי או שניים בדרך, עד שהגענו לשלט גדול "שידוכי המהפיכה".
הבנות שארגנו את כל העניין הזה היו פשוט יפות נורא, עם שפתון אדום ופרח בשיער. לפני שהספקתי להבין מה קורה כבר הייתי רשומה לספיד-דייטינג.
אוי, אמרתי לחברה, מה את עושה? אני לא מאמינה שגררת אותי לזה בכלל.
הרעיון, למי שטרם נחשף לספידייטינג, מתבסס על מספר שווה של גברים ונשים, וסבב של מפגשים בני שלוש דקות מדודות עם כל מועמד.
בסוף את מקבלת פתק עליו את אמורה לרשום את השמות של הגברים שמצאו חן בעינייך. המארגנים עושים את ההתאמה ומעבירים לך את הפרטים של הגברים שמצאו חן בעינייך ולהיפך.
הזוי כבר אמרתי? היו שם כמה שברגע שהם התיישבו מולי אמרתי לעצמי שמזל שמדובר בשלוש דקות, גם זה היה נראה לי יותר מידי. כמו שאמר שם מישהו – המחאה הזו כנראה מושכת כל מיני טיפוסים.
רעיון לא רע הספידייטינג הזה. עובדה שמישהו חשב על זה.
עכשיו – למרות שהבטחתי פוסט לא מדכא חייבת להוסיף משהו בנימה קצת אישית.
לא שחגגתי את החג הזה גם כשהייתי נשואה, ולא שבאופן כללי חגגתי יותר מידי כשהייתי נשואה. אבל מישהו שדיברתי איתו באותו לילה אמר לי: "תראי, גם אני לא חוגג. אבל הייתי בטוח חוגג אם הייתה לי אהבה".
אז לכו תמצאו אהבה. בספידייטינג, באתרי היכרויות או איפה שבא לכם.
ותעמדו על שלכם, ותפגינו על מה שאתם מאמינים בו, ותאהבו את עצמכם ואת העולם ואת כל מה שעושה לכם טוב. זה שווה את הכל.
