הסערה שבתוך השתיקה – על רומן הביכורים של נעמה דעי

"בהתחלה אריאל שתק"

כך נפתח הרומן החדש של נעמה דעי "צערו העתיק של הירח" אשר יצא לאחרונה בהוצאת עם עובד.

הכותרת של הספר מרמזת רק בקצת על תוכנו, על נער שמרגיש שהוא יותר ירח משמש ועולמו מתהפך עליו בלילה גשום אחד. אריאל מתרסק עם אופנוע בישוב הדתי בו הוא גר ודווקא הוא, שהיה אשף של מילים, דברן רהוט, מאבד חלקית את כושר הדיבור עקב פגיעת ראש קשה.

כך מתחיל רומן הביכורים של נעמי דעי שלתחושתי מרגיש בוגר ובשל מאד. הצער נוכח לכל אורכו ואצל כל הדמויות בנות משפחתו של אריאל אשר המחברת מספרת את הסיפור דרכן. זהו כאב בסיסי על אובדן קרבה בין אם לבנה, על מוות של אב ובעל, על בדידות, חיפוש עצמי, רגשות אשמה ושתיקה רועמת.

ריבוי המספרים יוצר זוויות מבט שונות וטון רגשי אשר מתחלף תכופות. לכל אחת את עולמה, בין אם היא צעירה או מבוגרת, וכל אחת מנסה להתמודד עם השלכות התאונה בתוך מציאות חייה. תמיד אהבתי את סגנון הנרטיב הזה, עוד כשקראתי את ״מחזיר אהבות קודמות״ של יהושוע קנז בתיכון. זהו למעשה סיפור אחד המפוצל לשלל סיפורים ויחד הם יוצרים מארג עדין, רוטט ומרגש.

מרתקת בעיני הבחירה של דעי לספר על נער שאובדות לו המילים, שנלחם לבטא את עצמו באופן הזורם שהוא ידע לעשות בעבר אך המילים מבוששות לבוא, הדיבור מקוטע ולעיתים לא מובן. זאת בתוך רומן ביכורים שכתוב בצורה זורמת, קולחת ועשירה מאד מבחינת השפה שבה הוא נכתב. דעי ״מפצה״ על נכותו של אריאל בכך שהיא נותנת מילים לחוויה שלו דרך אלה אשר אוהבים אותו. במקום שתיקה נוצר פסיפס של מילים אשר מהן אנו כקוראים מרכיבים חלק אחר חלק את אשר קרה, את אריאל של לפני ואחרי התאונה ונדמה כי שלל הדמויות הסובבות אותו מרכיבות גם הן את עצמן מחדש.

זהו ספר מאד אנושי, רומן המספר על אנשים מן היישוב שתאונה (שלצערי מתרחשות כמוה רבות) מרעידה את עולמן. אולם לצד הצער יש גם הרבה שמחה, תקווה ואמונה – בכוח של אריאל ומשפחתו להשתקם, בעולם הנעורים אשר שוצף קשרים של אהבה ואינטימיות, במשפחה על כל צורותיה וביכולת הביטוי האישית, החברתית והספרותית.

 

מומלץ בחום!