עוד מעט נכנס יום כיפור.
יש משהו ביום הזה, לפני כניסת הצום, שנוסך בי הרגשה של שקט, של התכנסות לתוך עצמי, של מחשבות
ושל חשבון נפש.
אני לא יכולה להגדיר את עצמי אישה מאמינה, עם כל המשתמע מכך, עם זאת יש לי הרבה שאלות וסקרנות גדולה לגבי היקום ומי שמסובב אותו
אני בהחלט כן נוטה להאמין שיש כוח עליון שמסובב את העולם וזו הנחת היסוד שלי. מי? למה? איך? לשם מה? אלו שאלות שדרכן אני לומדת.
"הסליחה היא פרי ההבנה" (תיץ' נהאט האן)
התחברתי מאוד לתובנה הזו.
ככל שנבין ונאמין שלכל אדם יש את המסע שלו, ונגביר את המודעות לדרך שבה מתנהלים החיים, ונבין שכל מה שקרה לנו עד כה צריך היה לקרות בחיינו, שזה חלק מהמסע, שזה חלק מהשיעורים שעלינו ללמוד כדי לצמוח, תתעורר בנו סליחה עצמית.
נוכל להשתחרר מתחושות של פספוס, של החמצה, של האשמות , של ביקורת, של שיפוטיות, של אכזבה ונוכל אפילו להודות על הכל. גם על הדברים הפחות טובים לכאורה שחווינו.
אז אני מאמינה, בלב שלם, שיש כזה דבר "בית ספר של החיים" .
עד כה, כל אדם שפגשתי, הכרתי, אהבתי ואהב אותי, כל אדם שנפגעתי ממנו או שפגעתי בו, שהכעיס אותי או שהכעסתי אותו, שאכזב אותי או שאכזבתי אותו, כולם, הם אנשים טובים באמצע הדרך, שהופיעו בחיי כדי ללמד אותי משהו. על עצמי. על העולם. על איך אני מתנהלת ומה רצוי שאתקן בי.
לא, אני לא מתייפייפת. ביחסים עם אנשים מסויימים, לפעמים בזמן אמת, אני נפגעת, אני אולי פוגעת, ועולים כל מיני רגשות שקצת משכיחים לי את ה"אני מאמין" שלי. משערת שזה פוגש את כולנו. ככה זה להיות אנושי. עם זאת, כשהסערה שוככת, אני בהחלט מנסה ללמוד את השיעור. להבין אותו. להשתפר וללמוד עוד.
ואני לומדת שלכל אדם יש דרך להביע את עצמו. גם לי. גם מי שלכאורה פוגע בך או מכאיב לך, אולי אומר לך בדרכו הסובייקטיבית שהוא רוצה את תשומת לבך, שהוא רוצה שתתייחסי אליו, שיש לו מה לומר לך, שרק תקשיבי. שתהיי יותר רגישה. גם אם הדרך שלו לא נעימה לך. היא הדרך שלו.
מזכירה לעצמי שגם לי יש דרך משלי, שלא תמיד נעימה ומתאימה לכולם. ככה זה . יש הרבה דרכים.
את השיעור הזה אני מאמצת אל ליבי. הוא מאפשר לי לסלוח . גם לעצמי וגם לאחרים.
wow, איזה שיעור!! כמה שיעורי בית!!! כייף להיות תלמידה:)
מחשבות. הרהורים. חשבון נפש.
יודעים מה? אולי לא צריך לבקש סליחה. ולא לסלוח. פשוט לנקות את המחברת לכבוד השנה החדשה.
וללמוד. ולהתכוון לטוב. הכי טוב.
גמר חתימה טובה
