הסכמה שבשתיקה

צילום: גלית סבג

הבוקר קראתי על ילדה בת 4 בגן קיבוצי שהוטרדה מינית על- ידי ילד מהגן. כן, זה נשמע נורא, זה נורא, וזה קרה.
הבעיה היא שהצוות לא האמין, והזמן שלקח מרגע התלונה של הילדה ועד לתחילת הטיפול הגדיל את הטראומה ואת החשיפה.

הצוות קצת שתק, מעט לא האמין, הרבה לא רצה "להוציא החוצה". עדיין אין תשובות, מה יקרה עם הילד (כרגע עדיין בגן), איך יטפלו בילדה (סובלת מטראומה), איפה היה הצוות (רואים שיש לו בעיות, אבל….. והיא לא הילדה היחידה שהוטרדה).

הערב צפיתי בכתבה על 4 המטפלות שפוטרו מנעמ"ת עקב התעללות מילולית בילדים במעון. אחת המטפלות אמרה שהיא לא מבינה, שהרי הן לא התעללו פיסית, רק מילולית. וכן, היא מצטערת.
הרי מילולית זה "בקטנה", מה היא נפש של ילד/ה קטנ/ה?
במזל רב מטפלת חמישית הקליטה אותן והתלוננה.

להורים לא אמרו דבר עד הבוקר, איפה הייתה המנהלת? מדוע נעמ"ת לא מספרת להורים מה קרה? והכי חשוב למה לא שלחו משלחת של אנשי טיפול לילדים?

אני מרגישה שיש קשר הדוק בין מה שקרה בשני הגנים האלה למה שקרה, כביכול, עם עמנואל רוזן. כולם ידעו, חשבו, שיערו, ואף אחד ואף אחת לא דיבר/ה.

אז נכון שהרשת מלאה בהסברים (נכונים) שלהתלונן בארץ מעביר את המתלוננת מסלול ייסורים, ויש הממעיטים וטוענים ש"לא היה פה אונס";

אך מבחינתי זה אינו העיקר, אף לא שאלת מה יהיה עם עמנואל רוזן.

השאלה היא מדוע הנורמות בישראל מאפשרות לאנשים שונים במסגרות שונות להתנהג באופנים לא הומניים ומחפירים ולאפשר רוע ועוולות.

איפה אנחנו?

איפה אנחנו כאשר שומר עומד חשוף במגרש חנייה באוניברסיטת חיפה בחום ובקור, איפה אנחנו כאשר מרביצים לזקנים ברחוב, איפה אנחנו כשאיש בכיר (קצין, איש תקשורת, שחקן, מנטור, אחר/ת) מתנהגים באופן שאינו לעניין? איפה אנחנו כשאנו רואים את היחס של רשת מגה לקופאיות, והמוני בית ישראל ממשיכים לקנות שם? כמה תירוצים אנחנו נותנות ונותנים לעצמנו?

שרון מיכאלי- רמון
מומחית לחינוך גמיש ומישחוק, חינוך באזורי אסון, מנתחת התנהגות ומנחת מחנכות והורים, מפתחת שיטת התנועה ההדדית ויזמת TOGI http://www.facebook.com/people/Sharon-Ramon/608627297