היום, מימי ג'מבר תספר את הסיפור שלה. רק החודש היא התחילה לעבוד בחברת החשמל, אך קודמים לכך שנתיים של לימודי תעודה ייחודיים, במסגרת תוכנית ייעודית של חברת החשמל בשיתוף עם משרד הכלכלה ורשת אורט.
נולדתי באדיס אבבה שבאתיופיה. סבתא שלי ילדה אותי לאמא מדהימה ששמה באמהרית טורוורק – זהב טוב באמהרית, ובעברית שמה זהבה כמובן. את אבא שלי לא זכיתי להכיר. שמו היה אספאו ובמהלך 28 שנות קיומי שמעתי עליו רק סיפורים מדהימים.
אני הבת הצעירה של אבי ז"ל. יש לי 2 אחיות גדולות – עידית אלוש(34) שהתחתנה לפני חודשיים (מזל טוב!) והגר (31), מהנשים הכי מוכשרות שאני מכירה ואני לא משוחדת בכלל!
אחריי מגיע יהושוע, אני קוראת לו 'באבי' (22), לוחם כפיר, קצין אימונים בבסיס בא"פ לכיש. נתן, אני קוראת לו 'יתוש' (20), השתחרר לאחרונה משירות צבאי כלוחם (כמובן!), גם יוצא כפיר. אחריו הגיעה הודיה,דויה בפי, (17) תלמידת י"ב, ואבינועם, בן הזקונים, המלך של הבית בן 8 נושק ל-9 וגאון קטן.
לישראל עלינו כשהייתי בת 3 חודשיים בלבד. כמה חודשים אחרי שהגענו אבי נפטר.
הגענו לאשקלון ומשם עברנו למרכז קליטה באשדוד, העיר בה ביליתי את רוב שנות חיי. למדתי בבית הספר היסודי-דתי "צמח ב", שנסגר זה מכבר, ותיכון מקיף ה' בו עשיתי תעודת בגרות בהצטיינות!
אחרי התיכון לא חשבתי פעמיים והתגייסתי לקורס 'אמיר' – קורס ייעודי לבני ובנות העדה האתיופית, שמסייע לשפר את נתוני הכניסה, בין היתר באמצעות קורס מחשבים. שירתי כסמב"צית בצאלים.
מיד לאחר שיחרורי עבדתי במפעל פילטרים (מסננים) כעבודה מועדפת באשדוד. כשעזבתי את המפעל הזה הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת יותר למפעלים בחיים! במשך 8 חודשים במפעל הבנתי שבעבודה כזו אין לאן להתקדם ואין לאן לשאוף. החיים במפעל חוזרים על אוטומט ואין שום דבר חדש תחת השמש.
התחלתי לעבוד בתור סדרנית ספורט. עבודה כייפית ומאתגרת שבמסגרתה בעיקר נהניתי ממשחקים ומהופעות ובחינם! . אחרי שנה של הנאה עברתי לעבודה יותר מאתגרת בתור מאבטחת טיולים. טיילתי ברחבי הארץ, הכרתי אותה לאורכה ולרוחבה ועוד קיבלתי על זה כסף! אין משהו יותר מספק. היו תקופות עם פחות עבודה, שבהם שילבתי עבודה נוספת, כטבחית במסעדה על החוף באשדוד – ימים שמחים של שמש וים. החלטתי לעשות שינוי, להתנתק קצת מהמרכז ולעבור למצפה רמון. גרתי שם 5 שנים/. .
'מצפה' (במלרע) זאת האהבה הכי גדולה שלי. עבדתי במלון "בראשית" – כן, המלון המטורף הזה שרואים בדרך לאילת… חוויה של עבודה. שם עיצבתי את עצמי במבחינה נפשית, רוחנית וכלכלית. שם הכרתי את עצמי באמת. עבודה שפתחה לי עולמות, אנשים וחוויות.
ממש בימים אלה אני מסיימת מסלול לימודים של חברת החשמל.
