הסיפור החי והאיש המת

שני הספרים שקראתי לאחרונה – "מזל עורב" של אמיר גוטפרוינד ו"האיש המת" של אוריה שביט – לא משחקים באותה ליגה, אבל כמו בכל משחק גביע, גם כאן יתכנו הפתעות

לכאורה אין מה להשוות בין "מזל עורב" של אמיר גוטפרוינד ל"האיש המת" של אוריה שביט, למעט העובדה ששניהם יצאו עכשיו ושקראתי (וקוראת. את "מזל עורב" עוד לא סיימתי) אותם בזה אחר זה. עם כל הכבוד, הם לא ממש משחקים באותה הליגה, אבל כמו שיודע כל חובב כדורגל – במשחקי גביע תמיד יתכנו הפתעות.

האיש המת: פתאום קם אדם

ברק לביא הוא עורך דין די מצליח בעבר ואיש עסקים מאוד בינוני בהווה, שיום אחד, כשהיה בטיסה חזרה לארץ מלונדון, הוא מגלה במדור מודעות האבל של "הארץ" מודעה על שמו. לא מישהו עם שם זהה, אלא ממש הוא. בהתחלה הוא חושב שמדובר במעשה זדון, אבל בשובו לארץ הוא מגלה שכל קרוביו ומכריו אכן משוכנעים בכל לבם שהוא מת, והוא הופך לאיש זר נטול תעודות כלשהן, כלומר נטול יכולת להתפרנס באופן חוקי.

זה אולי המקום להגיד ש"האיש המת" הוא סוג של מדע בדיוני שמתרחש בעתיד לא רחוק מדי, שבו יש בתל אביב רכבת תחתית. אבל גם בעתיד הזה, כשאנשים מתים הם לגמרי מתים. חוץ מגיבור הספר, שנאלץ ללמוד להסתדר בעולם שלא מכיר בקיומו.

בשלב הזה אי אפשר שלא לשאול את עצמכם איך אתם הייתם מסתדרים במקומו, שזו גרסה אחרת למשחק הידוע "האם הייתי שורד בשואה?". לי זה גם להעריך פתאום כל מיני דברים פשוטים בעולמי, כמו היכולת לשבת במיטה מתחת לפוך ולקרוא את הספר הזה כשבחוץ קר. וגם להסתכל על הומלסים בצורה אחרת, קצת יותר חומלת.

"האיש המת" הוא קודם כל סיפור חי לגמרי, שהרצון לדעת מה הדבר הבא שיקרה בו יחזיק אתכם דרוכים עד סופו. זה לא שאין לי בעיות איתו, כי למרות שהכריכה האחורית מגדירה אותו כ"רומן פילוסופי", בעיניי הוא קצת ילדותי, ויש לו נטייה מעצבנת לפתור פלונטרים באבחת חרב, במקום בהתרה סבלנית. אבל באופן כללי די נהניתי ממנו.

מזל עורב: צא מזה, מה איתך?

הגיבור נטול השם של גוטפרוינד הוא גאון הייטק לשעבר, ששותפיו זרקו אותו מהחברה שהקים ובת זוגו זרקה אותו. לא, זה לא קרה בתחילת הספר אלא שנתיים לפני כן, אבל הוא לא הצליח להתגבר עליה (אובדן העבודה עושה רושם שפשוט לא מטריד אותו יותר מדי), ולא עושה עם עצמו דבר מלבד להסתיר מהפסיכולוג שלו את האמת. ואז מהדורות החדשות מתמלאות בידיעות על היעלמה של נערה בשם ליר אוחיון. משהו קורה לו בעקבות ההיעלמות הזאת, והוא מחליט להצטרף לחיפושים.

בשני הספרים הגיבור הוא גבר עם קשיים בחיי האהבה ובחייו המקצועיים, שמחפש את עצמו – מבחירה או שלא מבחירה. ושניהם גם מתרחשים בחודש פברואר. אפשר היה, אגב, להחליף בשקט בין שמות הספרים וזה עדיין היה מתאים: ב"האיש המת" יש איזה עניין עם עורבים, בעוד שגיבור "מזל עורב" אמנם חי מבחוץ, אבל מבפנים הוא די מת.

וזאת בעצם הבעיה הגדולה שלי עם "מזל עורב" והסיבה שנתקעתי כשהגעתי לחצי. הוא כתוב טוב וקריא, אבל אני לא כל כך מאמינה שבסופו הגיבור יהיה במקום אחר, למרות שהכריכה האחורית מבטיחה כי "אין לו שמץ של מושג עד כמה סיפורה של הנערה שיצאה מביתה בכובע אדום ולא שבה עתיד לפתל ולסבך את סיפורו שלו".

קצת מצחיק שהבעיה הגדולה שלי עם ספר אחד הוא שקורים בו יותר מדי דברים, בעוד שמפריע לי שבספר השני כמעט לא קורה כלום, אבל ככה זה. ועם כל הביקורת שלי על "האיש המת", לפחות שביט גרם לי להעמיד את עצמי במקומו של הגיבור, בעוד שגוטפרוינד בעיקר גרם לי לרצות להעיף לגיבורו שתי סטירות ולהגיד לו שייצא מזה כבר.

ולגבי "מזל עורב" – נראה לי שאקח הפסקה לטובת ספר מתח רב התרחשויות (אבל הגיוניות), ואז אחזור לסיים את החצי השני.