הסדנה ששינתה את חיי

בתואר הראשון, טרם תקופת המבחנים במחצית הראשונה, הציעה האוניברסיטה סדנה לסטודנטים. לרגע לא העלתי על דעתי שסדנה של 4 שעות תשנה את חיי לנצח. ולחשוב שבכלל לא רציתי ללכת

צילום: סלי לוי פרג'

כמו כל ילד ממוצע גם אני לא אהבתי ללמוד. לא אהבתי לקום כל בוקר ובטח כשזה למטרת לימודים. הוריי לא השאירו לי הרבה ברירות ולכן מצאתי את עצמי כל בוקר בשערי בית הספר. ככל שהתבגרתי, כמות החומר גדלה, הרמה עלתה ומצאתי את עצמי מתקשה בארגון החומר. היה לי קשה. לא ידעתי איך להתמודד עם מקצועות מאתגרים כמו חשבון ותורה. לא ידעתי איך להתארגן, לא ידעתי איך לנהל לעצמי את הזמן והייתי מתוסכלת ומיואשת. כיוון שאף אחד לא דיבר איתי מעולם על רגשות, לא ידעתי שזה בסדר להרגיש כך, לא ידעתי לזהות אותם ובטח שלא לטפל בזה ולבקש עזרה.

צילום עצמי
צילום עצמי

כשהגיעו הבגרויות הכל עלה רמה: כמויות של חומר, זמן למידה ארוך יותר, ובנוסף לכל, מרב אהבתי למקצוע היסטוריה בחרתי בו כמגמה מוגברת של 5 יחידות.
בזמן המתכונות והבגרויות פיתחתי שיטות שעזרו לי ללמוד ולזכור את החומר. בניתי תכנית עבודה לעצמי שבה ידעתי כל יום מתי, איך וכמה אני לומדת.  השארתי מרווח בטוח שאם אתקל במשהו שלא אבין אז אוכל לפנות לחברה שתסביר לי. את הכל עשיתי לבד. כך התחיל הבסיס, של העסק שלי להיבנות.

כשהגיעו הבלת"מים, נערכתי בהתאם. הייתי בשליטה מלאה על כל הלימודים וצלחתי את כל הבגרויות בציונים טובים. אחרי הצבא היה ברור לי שאלך ללמוד וכך מצאתי את עצמי, מסבה גאווה לאמא, מתחילה תואר ראשון בניהול ותקשורת. תקופת המבחנים הגיעה וקיבלתי הזמנה לסדנת מיומנויות למידה. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: "בשביל מה אני צריכה את זה, אני באוניברסיטה" ולכן לא ראיתי סיבה ללכת. אמא שלי אמרה לי כן ללכת. "מה אכפת לך" אמרה לי.  ובמחשבה שניה, עם העובדה שזה לא דרש ממני מאמץ כי גם ככה הייתי באוניברסיטה הלכתי. שם השתנו חיי.

צילום: סלי לוי פרג'
צילום: סלי לוי פרג'

הבנתי שאת מה שלימדו אותי בסדנה היו צריכים ללמוד אותי ביסודי. פניתי למרצה עם השאלה הזאת וחוץ מלהגיד לי שאני צודקת לא היה לה מה לומר לי.  עם תחושת החמצה של כל השנים שעברו שיכולתי ללמוד אחרת חזרתי הביתה וידעתי שכאן זה לא נגמר מבחינתי. אני חייבת לעשות עם זה משהו.
היום קוראים לזה "מיומנויות למידה", "ניהול זמן", "תכנון סדר יום". מאז ועד היום לא מלמדים את זה בבית ספר. לא מלמדים איך לגשת לטקסטים, איך לסכם, איך להתארגן למבחנים, איך לפתח שיטות קלות ויעילות ללמידה. לא מדברים על רגשות, על חרדת בחינות, לא נותנים פתרונות לבעיות וכלים להתמודדות עם הלחץ של הלימודים שגובה מחיר מהתלמידים כמו שזה גבה ממני. התלמידים מרגישים היום בדיוק את מה שהרגשתי אני לפני 25 שנה.

מהחוויה האישית שלי כילדה ונערה הקמתי את העסק שלי "עט ללמוד". בעסק אני מלווה ילדים ובני נוער בתהליכי הלמידה שלהם. קל לי להזדהות עם הקושי שלהם ומכאן נוצר החיבור הראשוני שלי איתם. אנחנו מדברים באותה שפה, בגובה העיניים. אני מקשיבה, מכבדת את הדעות שלהם ואת מה שהם עוברים. שואלת שאלות, נוגעת בכאב ומרפאת אותם ואת הילדה שבי. כשאני מביטה בהם אני רואה אותי ולכן אני מבינה, יודעת בדיוק מה הם עוברים, מה הם מרגישים ובעזרת הכלים שפיתחתי אני מגיעה אליהם, רותמת אותם לתהליך שמביא לשינוי ומראה להם שאפשר אחרת.

צילום: סלי לוי פרג'
צילום: סלי לוי פרג'

 

כי אין דבר שיותר מספק מילד שחוזר להאמין בעצמו וביכולת שלו.
אני מצאתי את הייעוד שלי ואוהבת את מה שאני עושה

איך היה לכם בבית הספר? שתפו אותי.
רוצים לקרוא עוד על עט ללמוד?
מוזמנים לעקוב אחריי באינסטוש, בפייסבוק ולראות סרטוני למידה בערוץ היוטיוב שלי