הנני/ג'ונתן ספרן פויר
Here I Am/Jonathan Safran Foer
מאנגלית: קטיה בנוביץ'.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2016
653 עמ'.
ג'ייקוב וג'וליה נשואים באושר ויש להם 3 בנים וכלב.
לסבא של ג'ייקוב, אייזיק, יש אח אשר בחר לגור בישראל, בעוד הוא, אייזיק בחר לגור בארצות הברית.
סאם, בנם הבכור של ג'ייקוב וג'וליה מתכונן לאירוע החשוב בחייו – בר מצווה, אייזיק מציין את האירוע כקו סיום של חייו.
סאם מועמד לסילוק מבית הספר היהודי בעקבות מילים לא נאותות שכתב, והאם הם מאמינים שהוא אכן כתב את זה, מוטל בספק, ג'ייקוב וג'וליה – כל אחד מהם חושב אחרת על המעשה והאם הוא אכן עשה את זה.
3 בנים למשפחת בלוך: סאם, מקס ובנג'י.
ג'וליה מעולם לא רצתה כלב, אך מכיוון שג'ייקוב בחר אותו, הכלב היה שלו.
ג'וליה היא אדריכלית, וג'ייקוב כותב סדרות לטלויזיה ואוהב לשמוע פודקאסט.
למשפחה היו מנהגים שאם הייתם עומדים מהצד, הם היו די מוזרים.
"אחרי האוכל הם ערכו טקס שאיש לא זכר את מקורו ואיש לא פיקפק במשמעותו: הם עצמו עיניים והסתובבו ברחבי הבית." (עמ' 20).
לפני רעידת האדמה והאיום להשמיד את ישראל וכל זאת לפני הבר מצווה של סאם, מגיעים מישראל קרובי משפחה בין היתר להעלות זכרונות ילדות וליצור זכרונות חדשים.
שאלת הזהות היהודית, מה השוני בין הזהות היהודית בישראל ובין יהודי אמריקה, איפה הבית/המדינה של כל היהודים. ג'ונתן ספרן פויר נוגע בנקודה זו מספר פעמים בספר.
תקשורת זה שם המשחק בספר, תקשורת בין בני זוג, למשפחה.
יחסי אמון במערכת יחסים, האם הייתה בגידה או לא? האמון בסאם אם הוא אכן כתב את המילים?
אושר זה אומנם מילה בעלת 4 אותיות, אך למילה יש משמעות גדולה לגבי האושר האישי של כל אחד. האם ג'ייקוב או ג'וליה מאושרים כל אחד בדרכו?
בספר היו הרבה טקסטים שחזרו על עצמם לפעמים באותו עמוד או עמוד אחרי, לפי דעתי היה אפשר לקצר את הספר בכמה עמודים.
קריאתו של הספר תפסה תאוצה מעמוד 300 ומשם הספר התחיל לזרום לי.
לגבי המלצה על הספר אני בלבטים כי מצד אחד, יש הרבה דיאלוגים בין הדמויות ויש הרבה דברים שחוזרים על עצמם, ומצד שני הספר נגע בי כמה פעמים.
בספר יש 8 חלקים: לפני המלחמה, ללמוד אי-קביעות, שימושיו של אגרוף יהודי, חמישה-עשר יום מתוך חמשת אלפים שנה, חוסר ברירה גם הוא ברירה, השמדת ישראל, התנ"ך, הביתה.
במהלך הפרקים בספר יש נקודות בהם הדמויות חוזרות לעבר, הווה וגם נגיעה למה שיקרה בעתיד.
הקריאה לשיקולכם.
"… בדיוק כפי שעמד ליד החלון עד שהגלגל האחורי באופניים של סאם נעלם מעבר לפינה. בדיוק כפי שצפה בעצמו נעלם." (עמ' 124).
