"הנה זו שהצליחה למצוא פטנט לממן את הטיול שלה"

כשהבן שלי היה בן שנה וחצי, אבא שלו עזב את הארץ שלא לחזור.
כשהוא עזב את הארץ ידעתי שמעכשיו – זהו. שמעכשיו, אני מגדלת אותו לגמרי לבד. שמעכשיו, אני המפרנסת היחידה. שאני היחידה שעושה את כל הטעויות החינוכיות. ושמעכשיו, הכל על הכתפיים שלי.

כשהבן שלי היה בן חצי שנה נפרדתי מאבא שלו.

כשהבן שלי היה בן שנה וחצי, אבא שלו עזב את הארץ שלא לחזור.
כשהוא עזב את הארץ ידעתי שמעכשיו – זהו. שמעכשיו, אני מגדלת אותו לגמרי לבד. שמעכשיו, אני המפרנסת היחידה. שאני היחידה שעושה את כל הטעויות החינוכיות. ושמעכשיו, הכל על הכתפיים שלי.
הייתי באי ידיעה מוחלטת של איך הולכים החיים שלי להראות

לקחתי החלטה, וארזתי את שנינו, לכפר ערבי. בגליל המערבי. לא קיבלתי מזונות, אז הבאתי אותנו למקום הכי זול בארץ שמצאתי. את איירי הסעתי באופניים לגן בישוב יהודי ממול, ו ב 4 הייתי אוספת. ובמקביל עבדתי מהבית, בעבודות עריכה, ולאט לאט התגברתי על המינוס שפתחה לי תל אביב והחד הוריות.

260248_10150270465631004_127028_n

כשאיירי הגיע לגיל חינוך עירוני, חשבתי לעצמי, שזה לא המקום המתאים בשבילו לגן, וחיפשתי אלטרנטיבה מספיק זולה. חשבתי לעצמי, שבהודו, אני אוכל גם לגור בערך באותו מחיר, להתפרנס מאותו משלח יד, אבל יהיו לי קהילה, וגם אולי יתאפשר לאבא שלו להיות לידו. ולהיות אבא.

 

ארזתי ילד וכמה תיקים, והגענו לגואה.

 

 

אז אחרי חודשיים של עבודה, ושל איירי בגן, בכל זאת יש מרחק מהלקוחות, וההכנסה ירדה. חשבתי, מה אני יכולה לעשות, כדי להכניס עוד כסף?
נכנסתי אז לפורום מאמאטבע, שהיה אז הבית הוירטואלי שלי, ושאלתי א.נשים אם הם רוצים משהו מהודו.
והתנפלו עלי בבקשות.
ביקשו ממני דברים ספציפיים. והלכתי והגשמתי בקשות. אפילו לתמחר ממש עוד לא ידעתי.
אבל ככה זה התחיל. וזה שימח אותי מאוד, והאנרגיה הזו של השמחה, אפשרה לי לשאת את זה על כפיים ולהפוך את זה לאט לעסק אמיתי. ולא חלטורה מהצד.

אם מישהו היה מספר לי, כשהחלטתי בספונטניות לשאול אנשים אם הם רוצים משהו מהודו, עם איזה דברים בירוקרטים אני הולכת להתמודד, כמה קשיים המכס יערים, איך אני אשכרה הולכת ללמוד את האינס אנד אאוטס של יבוא, אני חושבת שאולי לא הייתי מתחילה עם זה.
הרי כבר קרה לי, בדיוק זה, שהיו לי תכניות לכל מיני עסקים, וכל פעם שהיה צריך לעשות תכנית עסקית, ולבדוק התכנות, לבדוק איפה אני הולכת לשווק ולמי אני הולכת למכור, בחיי שהתעייפתי. התעייפתי והתייאשתי ליתר דיוק.
הייתי מתעוררת השכם וערב עם רעיון חדש. במשך בערך עשור מחיי.
כבר חשבתי לעצמי, שאולי אני אהיה רק רעיונאית, ויהיה לי צוות ביצועים.
כבר עוד רגע והתייאשתי מעצמי.
אבל פתאום רוצים משהו מהודו? – זרם.
זה היה קל, ומשמח. וזה משהו שאהבתי לעשות
זה אפשר לאנרגיה של החיים לזרום בי, לצ'י של היצירה
והתפוצצתי מאושר. וזה עבר בכל הפוסטים.
ואנשים דיברו עלי "הנה זו שהצליחה למצוא פטנט לממן את הטיול שלה".
הרגשתי שפיצחתי את האטום, לעשות את מה שאני הכי אוהבת בעולם, ועוד להרוויח על זה כסף. לעשות שופינג לאחרים, מבחינתי זה כמו לאכול שוקולד, אבל בלי הקלוריות.

 

ליום האישה יש לי הרצאה לנשים בלבד, שמספרת איך זה להיות יוזמת ונודדת, ועל הכורח כאבי ההמצאה ועל ליצור לעצמי את החיים שאני רוצה להגשים. לפרטים וכרטיס

תום אלרום
יזמת ונוודת. מקימת המיזם "רוצים משהו מהודו" והקבוצה בפייסבוק "השראה לפרנסה בנדודים"