הנבואה האפלה/ריק ריירדן
The Trials of Apollo: The Dark Prophecy/Rick Riordan
מאנגלית: יעל אכמון.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, מרגנית – ספרי מופת לילדים ונוער, 2017
סדרה: גורלו של אפולו.
363 עמ', כולל: מילון אפולו.
לֶסְטֶר פַּפָּדוֹפּוּלוֹס חוזר והפעם עם ליאו ואלדס וקליפסו, מגי לא נמצאת איתו בהתחלה, היא עם נירון, אביה החורג ואויבו של אפולו.
אפולו סופג הרבה השפלות בעקבות היותו בן תמותה מאז שזאוס העניש אותו, אפולו מתגעגע לכוחות שלו, ואם זה לא מספיק, יש לו חצ'קונים.
פסטוס, הדרקון המתכתי של ליאו מכריז מלחמה על אינדיאנה, אך פסטוס יוצא מכלל שימוש ומפתיע את ליאו בפרץ של אש, ואלדס עומד כשלגופו רק תחתוני בוקסר מאזבסט, חגורת כלים קסומה ונעלי סניקרס שנמסו חלקית.
הם נמצאים באינדיאנה בעקבות החיזיון שנגלה לאפולו: "לכי מערבה. לכדי את אפולו לפני שימצא את האורקל הבא. אם לא תוכלי להביא אותו אלי בחיים, הרגי אותו." (עמ' 9).
מה הסיכויים שטְריאוּמְווירָט הרֶשע של הקיסרים הרומיים העתיקים יהיו באינדיאנה?
נראה שכולם אוהבים להזכיר לאפולו שהוא לא אל, ביניהם גם הבְּלֶמְיאס, נאנט היא זאת שמקבלת את פניהם, וקליפסו יוצאת עם יד שבורה. הבלמיאס, יצור שהתחפש לבן תמותה באמצעות ראש מזויף, קול בוקע מאיזור הבטן והראש מבצבץ מאיזור בית החזה.
הבלמיאי נועדו כדי לתפוס את לסטר ואת שותפיו למסע, כאשר מי שאמור לפגוע בהם זה הקיסר. לסטר לא יודע מי הוא הקיסר ומדוע הוא רוצה במותו, הזיכרון שלו כבן תמותה הוא לא כמו הזיכרון כשהיה אל. פיסות הזיכרון מגיעות אליו כפלאשבקים.
אפולו, ליאו וקליפסו מובלים בבטחה לעבר התחנה על ידי רוח רפאים כתום, בעוד הציידות יורות לעבר הבלמיאי. אחותו ארטמיס הטילה איסור על ציידות שמעוניינות בקשר רומנטי, לכן ג'וזפין ואמיתיאה ויתרו על האלמוות שלהן. הן מבקשות את עזרתו במציאת בתם המאומצת, ג'ורג'ינה. בתם נמצאת עם יתר האסירים אצל הקיסר.
אם זה לא מספיק, בְּריטוֹמַרְטיס, אלת הרשתות, כשהתחנה זאת הבית שלה, מבקשת את עזרתם, הקיסר לכד את הגריפונים שלה – אלואיז ואבלר, היא רוצה אותם חזרה.
למה הקיסר חפץ במותו? מה בקשר למגי ואיך דרכיהם נפגשים?
מאוד נהניתי מהספר, לסטר לא ממש נהנה.
התמונה בכריכת הספר קשורה מאוד לתוכן: 2 גריפונים, הדמויות על הגריפונים והיענים.
מומלץ מאוד!!!
"החצויים של היום. אני מאשים את המדיה החברתית ביכולת הריכוז המוגבלת שלהם. כשלא טורחים להקשיב אפילו לאל שמספר סיפור, זה ממש עצוב." (עמ' 43).