המתנחל ההודי

מה קורה כשבבנין בבומביי שבהודו מציעים לדיירים "פינוי פיצוי" ואיך זה קשור להתנתקות?

האיש האחרון במגדל, ארווינד אדיגה, כינרת זמורה – דביר, 459 ע"מ

האיש האחרון במגדל

יש משהו הזוי במיוחד לקרוא על איש, שמסרב להתפנות מביתו, כשמציינים עשור להתנתקות.

אבל אולי כדאי שאתחיל מעלילת הספר…

מסתבר שבהודו ישנם בתים שהם למעשה מעין אגודות דיור. לכל דייר יש מניה באגודה, וכך כולם שותפים שווים בבניין, כל החלטה בנושאים הנוגעים לכלל הבניין צריכה להתקבל בהצבעה, ומשלמים מיסים שמשמשים לתחזוקת הבניין.

במומביי, בבניין כזה באזור עני למדיי, חיים שכנים טובים בחיי שלום ושכנות טובה. יש להם כבר הרגלים קבועים כמו לצפות יחד בטלוויזיה, יש משפחות שדואגות באופן קבוע האחת לשנייה, ואחרות שרבות במשך שנים. יום אחד מגיע יזם לבניין ומציע להם סכום גבוה ממחיר השוק עבור אישור להריסת הבניין ולבניית אחד חדש ונוצץ במקומו.

כך נפתח הספר "האיש האחרון במגדל", מאת ארווינד אדיגה, מחבר רב המכר "הטיגריס הלבן". האנשים הטובים שבבניין נחלקים מהר מאוד לקבוצות, בקבוצה אחת ישנם אלו שישמחו לעזוב ולהתעשר, ובשנייה ישנם כאלו שרוצים להישאר.

מאסטרג'י, נמנה עם קבוצת הבוחרים להישאר לא בגללו, אלא כי מר וגברת פינטו, שכניו הטובים, מעוניינים להישאר. שלי פינטו היא עיוורת והיא לא תצליח להסתדר בבניין אחר.

מכאן מתחילה מסכת ייסורים העוברת על קבוצת הנשארים, את כל אחד מהם מנסים לפתות בדרכים שונות ומשונות לוותר ולהסכים לחתום. הקבלן ועוזרו נמצאים ברקע, אבל מי שמבצע את עיקר העבודה הוא אחד מהשכנים שרוצה לעבור ומוכן לשכנע את שכניו בתקווה לקבל מהיזם צ'ופרים בבוא היום.

 

בהתחלה זה בדיוק כמו בהתנתקות – האנשים בטוחים שאם הם יתנגדו הגל יחלוף, תאריך הדד ליין יעבור וזהו, הכול ישוב להיות כשהיה בבניין, אבל הם אינם מבינים את מהותו של הלחץ הקבוצתי, את הפיתוי הרב שטמון בכסף המובטח, את נקודת החולשה שקיימת בכל אחד מאיתנו ורק מחכה שמישהו ילחץ עליה ויאפשר לנו להתפתות "בעל כורחנו".

עד מהרה מוצאים עצמם מאסטרג'י, מר וגברת פינטו בבידוד חברתי, הם זוכים להטרדות טלפוניות, ומבינים שהשכנים שחיית איתם כל חייך – פונים נגדך ויעשו הכול כדי להסיט אותם מעקרונותיהם. בעוד השכנים שהחליטו להישאר עשו את זה מסיבה כזו או אחרת, ולכן גם מוכנים לשנות את דעתם, בהינתן סיבה מתאימה, מאסטרג'י מוצא במרד טעם חדש לחייו הריקים מתוכן.

הוא רואה בו כפרה על הימים שבהם לא עמד לצד אשתו בשעה שאחיה גזלו ממנה את חלקה בירושה. הוא רואה במאבקו – מאבק של האדם הצודק, והקטן מול השחיתות הפושה בהודו, ולכן הוא נאחז במאבק ולא מוכן להרפות גם כאשר בני משפחת פינטו – נכנעים ומוכנים לעזוב.

שכניו, האנשים הטובים, מוכנים להרחיק לכת בניסיונות השכנוע שלהם. הם כבר מבזבזים בדמיונם (או במציאות) את ההון שיקבלו אם מאסטרג'י יסכים לחתום, ולא מוכנים לקבל את התשובה השלילית שלו כתשובה סופית. ודווקא השכנים שהיו בהתחלה נגד, או העריכו את יושרו בעומדו לצד חבריו, הם הגרועים מכל בניסיונותיהם לשכנעו. ברקע הסיפור מופיעה הודו האקזוטית, הפערים בין העניים, למעמד הביניים ולמתעשרים.

עוד ברקע, התלבטויות בנושאי מוסר, טוב ורע, מי ירחיק יותר לכת – היזם שמראש אינו מנסה להיות מוסרי, או השכנים הטובים, והאם זכותו של מאסטרג'י למנוע חיי רווחה ונוחות מכל שכניו רק בשם עקרון שהוא בעצמו אינו בטוח בו כלל ועיקר?

 

ספרים המתרחשים בהודו מסקרנים אותי ושווים את ההשקעה הנדרשת מקריאת ספר עם שמות, דמויות, ומקומות מוזרים ומשונים, גם ספר זה הוא ספר נהדר, שכיף לקרוא וכיף לחשוב עליו גם לאחר מכן. מומלץ בחום.

 

ואם נחזור לעולם האסוציאציות הפרטי שלי, בו פתחתי את הפוסט, מדהימה ההבנה עד כמה הקבוצה שישבה בגוש קטיף הייתה מצד אחד תמימה ונאיבית באשליה שכלום לא יקרה, שאם הם לא יארזו, לא יתפנו, לא יסכימו – ההתנתקות לא תתרחש.

ומצד שני עד כמה הם היו תמימים (במובן שלמים) בינם לבין עצמם, לא היו ניסיונות שכנוע, לא היו מעשים שמופנים האחד כלפי השני, וגם לא הייתה התמרדות נגד הדמוקרטיה שבאופן לא הכי דמוקרטי גירשה אותם מביתם, הם התנגדו באופן הכי נחרץ כל עוד יכלו, ופונו באופן השקט ביותר.

 

לרכישת "האיש האחרון במגדל" בפורמט דיגיטלי היכנסו לאתר Getbooks