כשהייתי ילדה רציתי להיות ג'יין גודול; לחיות באפריקה ולחקור בעלי חיים. החיים התגלגלו וכאשר השתחררתי מהצבא, עברתי לגור בחיפה, ובמקרה התחלתי לעבוד עם ילד בספקטרום האוטיסטי.
העבודה שלי עם ניר, היום נער קסם בן 20 התחילה את מערכת היחסים שלי עם ילדים מיוחדים, הורים ומשפחות, ואת הרצון שלי לשנות חיים של בני אדם.
כשמתקשרים אליי, בעבודתי כעצמאית אני באה כשמשהו נשבר; כשמסלול החיים הרגיל סוטה לכיוון לא ידוע. כאשר הדברים הרגילים, ללמוד לקרוא, לעלות לתורה, להתגייס הם לא המאורעות החשובים.
משפחות בהן חיבוק, מבט, מילה הם שמחה בלתי נתפסת.
משפחות וילדים שחיים עם אחד מילדיהם במסלול חיים מקביל לשלנו ומכניסים לחייהם מנחות, תרפיסטיות, נשות ואנשי מקצוע שעוברים איתן מסע חיים אינטימי.
לפני כמעט 15 שנה, בעלי הראשון נהרג, ונזכרתי באפריקה.
אפריקה התחברה פתאום לרצון לעזור לאנשים, או יותר נכון למצוא במקומות בהם אנשים רואים את הקשה והבלתי אפשרי את האפשרי.
אז נרשמתי ישר לתואר שני באנתרופולוגיה ולתואר שני בגיאוגרפיה של אזורי אסון, ותוך שנה וחצי עבדתי בצ'אד, במחנות הפליטים של דארפור, והרגשתי שיש לי מה לתת לעולם.
וגם שם, מצאו אותי כדי לעזור לילדים מיוחדים במחנות, ולמשפחות שלהם.
ולפני חמש וחצי שנים נולד בני הראשון והחלטתי לחזור לאהבתי הראשונה לחינוך;
ומאז כל בוקר אני נכנסת לכיתה ומתאהבת בילדים מחדש במרחב המשוגע שאנחנו יוצרים בכיתות שחינכתי (ניתן לקרוא על החינוך בהרחבה בבלוג שלי "חינוך גמיש"), עובדת במקביל כמנחת סדנאות, כיזמת של TOGI, וכמובן ממשיכה ללוות משפחות, גנים וארגונים.
והנה, הגיע הרגע בו אני צריכה להחליט
מי אני? איך אני מגדירה את העסק שלי? איך אני אומרת- שלום, אני שרון, אני מותג.
יש לי משהו שאין לאף אחת ואחד אחרים.
אני מומחית.
אז השבוע אני בצעד השני; את הצעד הראשון עשיתי כשהתחלתי את הקורס שיווק דיגיטלי.
השבוע אני לוקחת את התרגיל של דריה מוזס ומזקקת– מה מחבר בין כל מה שאני עושה?
מהן המתנות שלי לעולם?
מזמינה אתכן-ם למסע, אשמח לשמוע רעיונות, והכי אשמח שתיכנסו לבלוגים שלי, לנשמה.
