אין לי מושג איך הצלחתי לדלג על הספר הזה, אך לפי הוצאת הספר הבנתי למה באותה שנה הייתי קוראת יותר מאמרים מאשר ספרים. הייתי בשיא שלי באותה תקופה בסיום תואר ראשון בספרות. אני שמחה שלקחתי אותו למרות האיחור כי הספר הזה ממש מתוק.
הספר מספר על הופ נכדתה של רוז , גרושה עם ילדה שמנהלת מאפייה\ קונדטוריה משפחתית שפועלת כבר שנים. יום אחד סבתה מביאה לה רשימה של אנשים ומבקשת ממנה לנסוע לפריז ולברר מה עלה בגורלם של אותם אנשים אלו. הופ מתחילה לברר ומגלה על משפחתה סוד כמוס שנשמר שנים במשפחה וזה סוחף אותה אחר סיפור חייה של סבתה.
הספר מדבר מראות עינה של הופ הנכדה ומדיי פעם של הסבתא רוז.
מה שממש אהבתי בספר הוא הרעיון שלפי המאפים שיש לה בקונדטוריה היא מגלה את עברה של סבתה. למשל מאפים שמאפיינים את יהדות אשכנז , האיסלם ועוד. זה בעצם סיפור שנבנה דרך המתכונים של המאפים שסבתה השאירה.
חשוב לציין שיש גם במשך הספר מתכונים שגורמים לך להתחבר לגיבורה ולעבודתה בקונדטוריה.
ספר ממש מתוק, היסטורי, מעניין וסוחף. יש כמה משפטים שצצו לי בספר ודי התחברו לי "בני אדם הם שיוצרים את ההבדלים" (עמ' 129) או "כולנו חיים תחת אותם שמים".
משפטים אלו התחברו לי בדיוק להצגה שראיתי שבוע שעבר "סוליקה הקדושה" על ידי תיאטרון באר השבע המעולים. הצגה מעולה שגם חורטת על דגלה את האמירה "כולנו אחים" וסוליקה היא בעצם קורבן לשנאה בינינו.
אני לא מעלה פה פולטיקה אבל יש פה אמירה בולטת השנאה אחד לשני גובה קורבנות וזה לא פשוט לאף צד.
לסיכום ספר יפה מאוד עם מסר חד משמעי וסיפור יוצא דופן.
