כריכה סליזית!
הבוטות של זוג רגליים נשיות שנראות כמו שלט נאון של מועדון חשפנות, בצהוב פלורסנטי,
כף יד גברית אוחזת סיגריה על רקע אדום
ומקשים של מכונת כתיבה בצבע ירוק, תפסו אותי.
המשורר והחשפנית הוא שם מסקרן,
שטומן בחובו שילוב בין פואטיקה גבוהה של המשורר, לבין אישה שנמצאת בתחתית שרשרת המזון האנושית, החשפנית.
הגיבור הוא יהושע, גבר צעיר שחולם להיות משורר מפורסם ועשיר.
הוא חי בעוני.
בלילות הוא כותב שירים, בימים הוא מנסה, אך לא מתמיד, לעבוד בעבודות מזדמנות.
יהושע מייחל ליום בו יקבל מכתב מההוצאה-לאור שהחליטה לפרסם את שיריו, בצרוף מקדמה, שתוכל לשלם את שכר הדירה והחשבונות.
הספר מתחיל בתנופה אדירה ומלווה את יהושע בדירתו העבשה, בחיפושי עבודה בחברות כח אדם גנריות ואת הרצון העז שלו ליצור ולקבל הכרה.
נטייתו הברורה להרס עצמי מצליחה לחבל בקשר רומנטי שנוצר עם אישה שמתאהבת בו וחושקת בו כבן זוג, למרות שהיתה מעדיפה מישהו מסודר ויציב יותר.
בשליש השלישי של הספר הוא מתאהב בעמליה, מדריכת חוגים למחול במתנ"ס, שחולמת להיות רקדנית וכהשלמת הכנסה מופיעה כחשפנית בארועים פרטיים.
אלי שמואלי כותב על עליבות הקיום האנושי.
הכתיבה שלו קשוחה ונטולת חמלה.
יש לו אבחנות מדויקות על האנשים שמקיפים אותנו, אבחנות כמעט "חנוך לוויניות",
וכך אלי שמואלי מתאר נשים שחולפות ברחוב (עמוד 41)
"מה שחק את הנשים האלה וטשטש אותן?
החום, החנופה למנהלים, חיכוך הכתפיים באוטובוסים –
להחזיק את הילד ביד אחת ואת השקיות באחרת,
להוציא את הארנק מהתיק ואת הכרטיסיה מהארנק,
להשתדל לא ליפול כשהנהג מתחיל לנסוע.
לקום בחמש וחצי בבוקר ולא להתפעם מהזריחה, לדעת שהאש שלה היא מה שישרוף אותך, לאט."
שמואלי לא מרחם על יהושע וגם לא על הקוראים שלו.
בכתיבה ישירה, קולחת ומפוכחת הוא כותב על ההשרדות והיאוש היומיומיים ועל הכמיהה לחיים מלאי יצירה ונחת.
המשורר והחשפנית מאת אלי שמואלי
עם עובד – ספרייה לעם
272 עמודים