אודה על האמת. החוויה וההתנסות, אליהן התוודעתי במקום אליו הגענו לראות, להתרשם ולסקר, היו מטלטלות, ויוצאות מגדרו של כל דבר מוכר או מובן – נגיעה בעולם המתקיים במקביל לעולמנו, עולמה של החברה "הבריאה" אך הרחוק ממנו מרחק שנות אור.
מדובר במרכז "נא לגעת" ביפו שחרט על דיגלו להטמיע בחברתנו המנוכרת, ערכים של פתיחות לזולת, סובלנות וקבלת האחר והשונה מאיתנו מתוך הבנה וכבוד.
במרכז משולבים שלושה, מסעדה, תיאטרון ובית קפה אשר יחודם, כמובן, הינו בהפעלתם השלמה על ידי אנשים בעלי ליקויי תיפקוד ומוגבליות, המוכיחים לחברה בצורה שאינה ניתנת לעירעור כי הם אנשים פעילים, מתפקדים ובעלי מיומנויות לפעול, לעבוד וליצור על אף החוסרים בתיפקוד או המוגבלות הפיסית.
ההתחלה הייתה שונה, מהממת, ממש בלתי ניתפסת.
ארוח במסעדה הפועלת ומתפקדת בחשיכה מוחלטת !
בחירת התפריט והמנות נעשית בטרם ה"כניסה" למסעדה, באופן רגיל, לכאורה,
אך מכאן ועד תום הארוחה זהו עולם אחר לגמרי.
הפגישה עם המלצרית, מעיין, נעשית במסדרון אפלולי ואנו מתבקשים ליצור שורה עורפית ולהניח ידיים על כתפיו של ההולך לפנינו בעוד מעיין מובילה את הטור פנימה לתוך המסעדה, דרך ווילון שחור, ממש כמו באגדה, אל תוך העלטה המלאה…
המלצרית מעיין, המנוסה מביאה אותנו למקומות הישיבה באופן מדוייק ומוסיפה הסברים נדרשים לעניין מיקום קנקן המים וכוס השתייה ומדריכה אותנו לקרב אצבע אל הפיה והכוס על מנת שלא לעבור את גדותיה במזיגה. גם איתורם של הסכו"מ והמפית מובהר לנו, והנה אנחנו מוכנים להגשת המנות עצמן.
מעיין מגישה אותן, ראשונה ושנייה, וגם את השתייה שהזמנת ,ללא שום פיספוס או נגיעה מיותרים, בדייקנות ומיומנות מושלמות, הכל במקומו הנכון.
מצאתי כי בנסיבות המיוחדות הללו מוטב לי להעזר אך בידיים וכך עשיתי. האוכל היה מעולה, בחרתי כמנה ראשונה חציל קלוי על מצע טחינה עם תוספות ולמנה שנייה דג מוסר עם אורז מג'דרה. ולשתייה, קולה צוננת.
יצאנו כפי שנכנסנו, טור והנחת ידיים על כתפי החבר. את הקינוח, אצבעות בראוניס עם פאדג' שוקולד, כבר אכלנו באזור מואר ושם, כמובן, יכולתי לצלם את המטעמים עבורכם, קוראי.
אספר כי המסעדה עצמה שוכנת במיבנה משומר מתקופת המנדט אשר הוסב במיוחד לפי צרכי המרכז "נא לגעת" והינה למעשה אחת מתוך עשר "מסעדות חושך" בעולם כולו, וכמובן, המסעדה מצטיינת בתפריט עשיר הכולל אף מיגוון יינות.
וזאת לדעת, אין זה פשוט כלל לאדם רואה להיפרד, ולו אך לזמן קצר, מחוש הראייה שהוא הדומיננטי בחושים ולנהל פעילות יום יומית כאכילה ושתייה באפלה מוחלטת תוך הסתמכות אך על שאר חושיו כשמיעה, הרחה ומישוש.
יצאתי מהמסעדה עם תובנות חדשות ומחודדות לגבי מהות החיים והקיום האנושי.
תחנתנו השנייה בסיור המיוחד ויוצא הדופן הזה הייתה צפייה בהצגת תיאטרון מיוחדת במינה
"לא על הלחם לבדו".
מדובר באנסמבל בן אחד עשר שחקנים שכולם חרשים – עיוורים אשר לוקחים, ניתן לומר סוחפים, את הקהל המוקסם אל תוך עולמם הפנימי כאשר מישכו של המופע הינו הזמן שבו הם אופים לחם, מעת לישת הבצק, דרך התפחתו ועד עצם אפייתו על הבמה.
במהלך זמן זה נוצרת האינטראקציה בין השחקנים והקהל כאשר השחקנים מספרים ומשתפים את הקהל ברגעי אושר קטנים, חוויות, מחשבות ורצונות ואף חלומות ומאווים.
מסתבר שאפיית הלחם על הבמה הינה אמיתית, ובתום ההצגה עלינו לבמה להתחבר עם השחקנים ואף טבלנו את הלחמניות שזה עתה נאפו בשמן זית ובלסמי.
אציין כי ה"תיאטרונטו" החוגג בחוהמ"פ 25 שנה להיווסדו החליט לפתוח את העונה בהצגת יחיד של ההצגה "תגידי תפוז" בכיכובה של בת-שבע רבנסרי, שחקנית חירשת-עיוורת מאנסמבל השחקנים של מרכז "נא לגעת".
עזבתי את המקום תוך רגשות סוערים, סימפטייה ואהבה לאותם אנשים שמסתבר כי "מומם" או "מיגבלתם" כפי שהדבר ניתפס על ידינו, "הבריאים", אינם מחסום בלתי עביר בפני חיי יצירה, עבודה, אושר ועולם פנימי עמוק ומלהיב.
לפתע הבנתי, רוח האדם אינם סיסמה ריקה. היא מרימה את האדם מעל ומעבר למגבלותיו הפיסיות ומביאה אותו להשגים ולחיים שלמים.
ממליצה לכם בכל לב לבוא, לבקר להתנסות בחוויה, לנגוע בחיים עצמם ולצאת מחוזקים גם כלפי עצמכם ובוודאי כלפי הרוח האנושית בכלל.
להזמנות:
טלפון: 03-6330808
פקס: 03-6823715
http://nalagaat.smarticket.co.il/
לאתר הבית לחצו כאן.
לדף הפייסבוק לחצו כאן.
מכתב וצולם על ידי LEVANA REISER