הקולות לא הפסיקו, וגם לא החזיונות. המסרים היו מאד חד משמעיים. זה לא שהיתי צריכה לפענח או לפרשן. הכל היה מונח בתוך המוח שלי, כמו נלחש לתוכו, ואני בהתנגדות מטורפת. ימים שאיימו להטריף אותי, הרגשתי את האדמה בוערת לי תחת הרגליים, או ליתר דיוק בתוך המוח, כאב לי הראש. "זה בטוח גידול" הבהלתי את עצמי. הלכנו למיון, ככה מקבלים CT הכי מהיר, הסבירו לי. חזרנו הביתה, הכל נראה בסדר.
אבל בדרך חזרה "הוא" הספיק ללחוש לי שהוא מצטער. שאלתי על מה? כאילו שאני לא מדברת עם עצמי, והוא הסביר "על ההפלה של נעמי, אל דאגה, מאד מהר יבוא הריון חדש, הפעם עם תאומים…" נעמי היתה חברתי הטובה. היא בהריון. תופחת מאושר, ואין שום בעיה. הו, את רואה איזה שטויות אלה? חייכתי לעצמי. סתם קול פנימי מפחיד כזה. אולי זה מה שאנשים מתארים כחרדה?
מחר אתיעץ עם ד"ר מגד, פסיכיאטר הבית שלנו, זה שתמך רגשית בחיים בתקופת המחלה, הוא בטוח יידע להסביר ולתת שם לתופעה.
הרגשתי הקלה מיד כשקבעתי את התור. תמיד כשמגד בסביבה אני רגועה. איש צנוע, עניו, אני מתפלספת לי בתוכי בשבחיו של הפסיכיאטר האהוב, תוך כדי שנכנסת שיחת טלפון בוכיה. נעמי על הקו. בדרך לבית חולים. דימום רציני. שנחזיק אצבעות.
נבהלתי. אבל עדין לא מספיק כדי להתייחס.
עוד כילדה אבא שלי דיבר אתנו על כוחו של תת המודע, זה בטח פלט מידע שהגיע אלי מהיכנשהו במוח. זה עדין לא הוכחה לכלום.
הפלה מבאסת. אחרי כל כך הרבה ניסונות וטיפולים. נסעתי לתמוך בנעמי ובזוגתה, ותהיתי אם לספר לה את השטות שעוברת עלי. היא עורכת דין, צינית פי 4 ממני, ספקנית לפחות פי 3.
לא. אני לא יכולה לשתף. היא תחשוב שאני משתגעת. כולם יחשבו. אני באמת משתגעת!
נפרדנו תוך שאני צוחקת בהבטחה, שבהפריה הקרובה היא בהריון כפול. אז שתהנה מהמנוחה.
מה זה השטויות האלה פריידי? מאיפה לך הבטחון לומר משהו כזה? טוב, נעמי מכירה אותי, היא בטוח מבינה שזה בהומור.
היו עוד הרבה אפיזודות ומסרים שבחרתי לתייק באותם ימים תחת תיקית "שטויות".
אבל אפיזודה אחת , לא שונה בהרבה מאחיותיה, ובכל זאת, עבורי היא היתה המפץ הגדול.
יום חמישי, שנת צהריים, נים לא נים, אני מניקה מתוך שינה.
"סיס, סיס , הוא דוחק בי, כאילו יש משהו דחוף במוות… סיס, סיס. אני חייב להגיד לך משהו אחד. אחרון בניסיונות להוכיח לך את ממשותי… סיס, את שומעת? הוא לוחש. "למה אתה לוחש?" אני מתעצבנת כשמעירים אותי.
"מחר עומדת להתרחש רעידת אדמה ביפן. יסערו רוחות השמים ותגעש הארץ"… הילד הפך מליצי,
את שומעת? תכתבי את זה. או תספרי על זה למישהו, רק כדי שלא תחשבי אח"כ שאת ממציאה. שוב.
מה זה השטויות האלה? זה הולך ומחמיר מרגע לרגע. אבל ד"ר מגד אמר שאני שפויה לחלוטין. ניסיתי לחזור לישון אבל עם פיסת המידע הזה כבר התקשתי.
למען האמת ראיתי פתאום חיזיון והבזקים של תמונות ממחר. "או שזה מרעידת אדמה אחרת שראית פעם בטלויזיה". תרגעי פריידי, כל הרעידות דומות. זו בטח תמונה ישנה שקפצה לך לראש.
"שומעת??" בערב סיפרתי את זה לזוגתי שתחי', כאילו בדרך אגב. צחקנו עלי ביחד. עלי ועל נבואות הזעם שלי…
אבל שיחת הטלפון בצהרי שישי, זה כבר לא היה מצחיק בכלל. "תדליקי רדיו…. מה שחיים אמר אתמול על רוחות השמים שיסערו ויגעשו? זה בדיוק מה שקורה כרגע. ביפן. צונאמי ורעידת אדמה"
היתי בדרך חזור מצביה, עוד מטפלת, הפעם קוגנטיבית, אולי היא תוכל להסביר לי קצת יותר.
חתכתי ברמזור, מוותרת על הסידורים של יום שישי. חייבת להגיע הביתה. לחדר השינה, לצד שמאל של המיטה. איפה שאני תמיד רואה אותו. אני חייבת לחזור ואחת ולתמיד להבין.
מי הוא? הרי חיים אחי מת. זו נקודת המוצא הברורה לכולם. זו נקודת השפיות שלי.
אז איפה הוא ואיך הוא מדבר איתי? מהו בכלל המוות? האם יתכן רק יתכן, שיש חיים אחרי? מה הוא בכלל רוצה ממני?
את זה בדיוק אני נוסעת הביתה לבדוק.
המשך יבוא…————————————————————-
רוצים עוד?
זאת ההזדמנות שלכם! אם תבחרו לקחת את הגלולה האדומה, תישארו בארץ הפלאות ואני אראה לכם עד כמה עמוקה היא מחילת הארנב…
"לצאת מהמטריקס" – ארוע פותח תודעה.
כל הפרטים כאן, או בטלפון: 077-2233489
שלכם באהבת אמת,
פריידי וצוות מרחב מודעות
————————————————————-
מה אומרות עלינו בלוגריות סלונה?