המערכת יחסים שלי עם עצמי

בחורה עם מחשב נייד

נולדתי בארה"ב למשפחה יהודיה ציונית. בת בכורה והוריי בוחרים לתת לי שם עברי, "עירית" אף אחד לא יודע לבטא את שמי כולל הורי. כל הילדות שלי שואלים אותי, "איזה שם זה ?" ואני לומדת לענות "שם ישראלי, פרח בר שגודל ונפוץ בארץ ישראל". בכיתה שלי בבית ספר יהודי יש את רבקה, לאה, אסתר, שרה וכד. ואני עירית!

המושג "ישראל" עולה כמוטיב יום יומי בחיי. האם זה מגדיר אותי ואת הבחירות העתידיות שלי? בחודש נובמבר 1963  אמי חוזרת מבית החולים עם אחי הקטן. משכיבה אותו על המיטה ואני מיד נגשת לבדוק את אוצר שאמי הביאה לנו. בנתיים אמי מתלבשת לברית וסבא וסבתא יושבים בסלון ביתינו מול הטלויזיה מחכים לאמי. אני שומעת " קנדי נורה, קנדי נורה" ומגלה שסבתי בוכה. אני שואלת אותה, "גרנדמה, מדוע את בוכה?" היא משיבה לי, "הנשיא שלנו נהרג ואני עצובה כי הוא היה טוב לישראל". ושוב "ישראל" עולה ואני מבינה שבערכי המשפחה זה חשוב, חשוב מאוד!

בקיץ של 1967 בביתינו בלונג אילנד אמי רוחצת כילים עם רדיו מתנגן ברקע. מבזק חדשות "פרצה מלחמה בישראל" אמי התחילה לבכות בכי מר. השכנה נכנסה להרגיע את אמי ואני שוב מבינה ש"ישראל" מאוד חשובה לנו. בבית ספר מתפללים ודואגים לחיילי צבא הגנה לישראל. היום אני מבינה שגם המסגרת שהורי בחרו עבורי אוהבת ותומכת בישראל.

בכיתה ג' הוריי מושיבים אותי בסלון ומספרים לי בהתלהבות רבה כי אנו עולים לישראל. הסבא רבה של אבי והסבא של אמי היו בקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897. זה כנראה בד.נ.א. ההתרגשות גדולה, אני ומשפחתי עולים לארץ הקודש. יום בלתי נשכח, נחתנו בישראל! אני זוכרת את הריח ואת הטעם של הרגע הזה שירדנו מהמטוס. הגעתי הביתה, לבית שלי!

האירועים בחיינו מגדירים אותנו לטוב ולרע. אנחנו לא בוחרים את אירועי החיים או מה קורה לנו, במיוחד לא כילדים אבל אנחנו בוחרים איך להגיב למצבי החיים. אני בוחרת איך זה מגדיר אותי. הוריי בחרו עבורי שם עברי ולהעביר לי אהבה לישראל ואני בחרתי לחיות את זה ולאהוב את זה. אני בחרתי לחיות בארץ ולגדל כאן משפחה. אני ישראלית גאה.