המעון של מיס פֶּרֶגרין לילדים משונים/רנסום ריגס

המעון של מיס פֶּרֶגרין לילדים משונים/רנסום ריגס

Miss Peregrine's Home for Peculiar Children/Ransom Riggs

מאנגלית: טל ארצי.

הוצאה: כתר ספרים, 2012

360 עמ', כולל: תודות.

אֵייבּרהים פּוֹרטמן, וג'ייקוב, ביניהם יש קשר מיוחד. ג'ייקוב אשר גדל לסיפורים שסביו סיפר, וחשב שהסיפורים אלו רק סיפורים, וסבא שלו הראה לו תמונות.

אייברהים סיפר לג'ייקוב על המעון בוֵויילס – מקום קסום אשר הגן על הילדים מפני המפלצות. אייברהים סיפר לג'ייקוב על המפלצות, ואף תיאר איך המפלצות נראו.

בגיל 15 השתנו חייו של ג'ייקוב, כאשר סבא שלו היה בצרות, אך ג'ייקוב לא האמין שהיו "באמת" מפלצות. סבא שלו מת על ידי יצור משונה, שהוא היחידי שראה.

לג'ייקוב היה קשה לחזור לשגרה לאחר מה שקרה; סיוטים החלו פוקדים אותו כל לילה, הוא אפילו לא יצא מהבית, עד שההורים שלו לקחו אותו לפסיכיאטר, ד"ר גולן.

כשיש לו הזדמנות לבדוק את מה שסבא שלו אמר לו ולדעת אם כל האגדות היו נכונות, ובייעוצו של ד"ר גולן אשר מייעץ להורים שאולי כדאי, ויכול להועיל לג'ייקוב, אז המסע ניתן לביצוע.

"סבא שלו יצר סביב המקום מיתוס כזה, שהביקור בו יכול לפזר את המסתורין. הוא יראה שזה אי רגיל ונטול קסם כמו כל מקום אחר, ועל דרך ההשוואה גם הפנטזיות של סבא שלו יאבדו מכוחן. זאת יכולה להיות שיטה יעילה מאוד להדוף את הדמיונות בעזרת המציאות." (עמ' 65).

כאשר הוא ואביו מגיעים לאי קֶרנהוֹם. אביו מנסה לכתוב ספר ציפורים חדש, וג'ייקוב מנסה למצוא את המעון ובו הילדים המשונים שסביו סיפר לו. כל יום אביו מבקש ממנו לפחות שיחזור לארוחת ערב, וג'ייקוב מנסה למצוא את המעון, עד שלבסוף הוא עוקב אחרי דמות מסוימת ומוצא שהוא אומנם נמצא באי, אך בתקופה מסוימת, את הדמות הוא מצא.

היה בה משהו שהיה מוכר, משהו שהוא יכול להיות ראה בתמונות המשונות שסבא שלו הראה לו. את הילד בלתי נראה, את אֶמָה והכוחות המסתוריים שלה, אשר מובילים אותו לעבר המעון, וקוראים למנהלת – אלמה לפיי פרגרין, אשר יכולה להשתנות לבז.

הספר חיכה לי במדף יותר משנתיים, אלמלא הטריילר לסרט שיצא, סביר להניח שהספר היה עדיין במדף. זה מסוג הספרים שאני אוהבת וחבל שלא קראתי אותו קודם.

התמונות אשר בספר מוסיפים נופך לסיפור.

הספר סוחף, הייתי מרותקת והייתי חייבת לדעת איך זה נגמר, צריכה לחפש את הספר השני "עיר חלולה".

מומלץ בחום רב!!!

"וכך קרה שדווקא אני – אלוף העולם בסיוטים, בביעותי לילה, בבחילות חרדה, בצמרמורות פחד, בראיית דברים שלא קיימים במציאות – שכנעתי את עצמי לערוך ביקור אחד אחרון בבית נטוש ורדוף רוחות שעשרה ילדים לפחות מתו בו בטרם עת." (עמ' 103).

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים