"נו, את כבר חיובית?", שאלו אותי אחרי שבוע. אז לא, זה לוקח קצת יותר זמן, וכמו שהסבירה לנו עדי פלד, המרצה המצוינת של הקורס, אושר הוא משהו שמורכב מרגעים והוא בא והולך. המטרה שלנו היא לגרום לו להישאר ליותר זמן.
החלק הראשון של השיעור עסק ברגשות שליליים וכמה חשוב להשלים איתם ולבטא אותם. בשבילי זה היה קל במיוחד. אין לי שום בעיה להודות – לא בפני עצמי ולא בפני אחרים – ברגשות השליליים שלי.
אבל לקבל את הרגשות השליליים לא אומר שצריך להיתקע עליהם. זה כמו עם פצעים – כדאי לשחרר את המוגלה פעם אחת ואז לתת לפצע להיסגר. להמשיך ולחטט בו שוב ושוב לא יתן לכם כלום ורק ישאיר צלקת גדולה.
מחוללי האושר
החלק השני של השיעור עסק ברגשות חיוביים, שמחה ואופטימיות. כמובן שכשראיתי את הנושא כתוב על הלוח מייד נפלו פניי. שמחה? אופטימיות? אני???
אבל אולי הגיע הזמן להפסיק לטפח את התדמית הנרגנת שלי, כי בשיעור הזה הבנתי שבעצם אני מיישמת כמה מכללי הפסיכולוגיה החיובית בלי לדעת שהם כאלה.
אחת הסיבות לזה היא הנטייה שלי להסתכל על התמונה הקטנה והיכולת הילדותית ששימרתי להסתכל על הדברים הקטנים ולשמוח מהם. השבוע, למשל, כשהלכתי במיני-פארק שמפריד בין הבית שלי לעבודה ראיתי דוכיפת אחת, חילזון אחד על עלה ופטריה אחת שצמחה לה אחרי הגשם בצד המדרכה. שלושת הדברים האלה גרמו לי מייד לחייך ולתחושת אושר שגם אם היא היתה רגעית, עדיין אי אפשר להתכחש לה, והרי אמרנו שהאושר מורכב מרגעים.
בלי חרטות
במסגרת השיעור למדנו על ברוני וור, אחות אוסטרלית שעבדה בהוספיס וטיפלה בחולים על ערש דווי. במסגרת עבודתה היא שוחחה עם החולים ושאלה אותם על מה הם מתחרטים, ואף הוציאה ספר על השיחות האלה.
מה שעלה מהמחקר הקטן שלה הוא שחמש החרטות הגדולות ביותר של אנשים היו כדלהלן:
* הלוואי שהיה לי את האומץ לחיות חיים אמיתיים לעצמי ולא את החיים שאחרים ציפו ממני.
* הלוואי שלא הייתי עובד כל כך קשה.
* הלוואי שהיה לי את האומץ לבטא את הרגשות שלי.
* הלוואי שהייתי שומר על קשר עם החברים שלי.
* הלוואי שהייתי מאפשר לעצמי להיות מאושר יותר.
התרגיל שקיבלנו בשיעור ואני עכשיו מעבירה אליכם הוא לקחת את מה שכבר עכשיו אתם מרגישים שאתם לא עושים, למחוק את המילה "הלוואי" ולהחליפה ב"אם", ואז להוסיף למשפט מה היה קורה אם הייתם עושים את אותם דברים.
אני בחרתי במשפט השלישי. החלפתי בו את המילה הראשונה ואז קיבלתי "אם היה לי את האומץ לבטא את הרגשות שלי", ואז נתקעתי. אני לא יודעת מה היה קורה, אבל אני מניחה שהעולם לא היה מתמוטט. לא העולם שלי ובטח לא העולם של האנשים שסביבי.
רוצים עוד? מייד אחרי המידע על הקורס הבא, שיפתח בקיץ הקרוב, תמצאו את הטיפ השבועי של מרכז מיטיב.
* * * * *
לימודי תעודה בפסיכולוגיה חיובית לקהל הרחב – קיץ 2015
התכנית כוללת את החוויה של "האדם השלם" (כלילוּת) ורווחה נפשית (well-being) מיטבית בפסיכולוגיה החיובית, שפותחה על ידי ד"ר טל בן שחר, מומחה עולמי מוביל בתחום.
המשתתפים בתוכנית זו מוזמנים לעבור תהליך אישי של היכרות מעמיקה עם חזקותיהם, כישוריהם וחלומותיהם, על מנת לחשוף את הפוטנציאל הגלום בם ובכך להוביל למימוש עצמי מרבי ברמה הפיזית והרגשית.
מספר המקומות מוגבל מאוד, אנא מהרו להירשם על מנת להבטיח מקום בקורס.
ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו נוטים לאמץ לעצמינו דפוסים של הסתרת רגשות. כשאנו מסתירים חלקים מאיתנו, אנו גם מרמים את עצמינו, אנו מונעים מעצמנו לבטא חלקים משמעותיים ממי שאנחנו:
[youtube 1O2UxF2TzBs nolink]
הטיפ השבועי של מרכז מיטיב
ניסיתם פעם לא לחשוב על פיל ורוד? תנסו את זה במשך דקה. טוב חצי דקה. אני בטוחה שכל מה שהצלחתם לחשוב עליו הוא פיל ורוד, אולי אפילו עדר של פילים ורודים. על אותו עיקרון פועל הרגש השלילי. כלומר, כשאנו מנסים לדחות את הרגש (ממש לבעוט בו בחוזקה לתוך כספת ג’יימס בונד) אנחנו בעצם מעצימים את הרגשות שלנו ומרגישים בסופו של דבר יותר עצובים/כועסים.
אז איך באמת אפשר "לקבל" את הרגש על כל גווניו?
נתנאל ברנדון, סופר ופסיכואנליסט מסביר זאת כך: "מהנכונות לחוות את רגשותינו ולהשלים איתם אין להסיק שיש להניח לרגשות להכתיב לנו את מעשינו. יכול להיות שאין לי מצב רוח לעבוד היום. אני יכול להודות ברגשותיי, אני יכול לחוות אותם, להשלים איתם – ואז לקום וללכת לעבודה. אני אעבוד בראש צלול יותר, כי לא התחלתי את היום בהונאה עצמית. לעיתים קרובות, כשאנחנו חווים רגשות שליליים ומשלימים איתם, אנחנו מסוגלים גם להניח להם. הנחנו להם לומר את דברם, וכעת הם מפנים את מרכז הבמה".