המסעדה התל אביבית ששמה את ה"לה" בשוק

"לה שוק" התל אביבית מבטיחה תפריט מגוון, נוף אורבני לכיכר דיזנגוף ואווירה יפואית. האם היא מקיימת?

בחורה עם מחשב נייד

אחרי שביקרתי פעמיים ב"לה שוק" בכיכר דיזנגוף החלטתי לבוא לשם ביום חמישי, ערב שהוא בהרבה מקומות בעיר ערב עמוס סועדים ומכאן שלרצות את כולם הופך לקשה יותר. לה שוק עמדו בציפיות של התמודדות עם עומס יחסי במסעדה. לא היה טירוף אבל גם לא היה ריק.  השירות המצוין נשמר ברמה גבוהה לאורך כל הערב.

התחלנו את הארוחה עם פטה כבד עם בצל מקורמל (43 שקל). בתפריט היה כתוב פטה כבד עם ריבה, אז ריבה לא היתה שם אבל בצל מתקתק כן. כשסיימנו את טוסטוני החלה הקטנים הציעו לנו עוד, מה שלא עושים בכל המסעדות כשנגמר הלחם של המנה.

פטה כבד, בצל מקורמל וטוסטוני חלה. לה שוק. צילום: קרן רובין

המשכנו לפולנטה. יש שתי אופציות לפולנטה, פולנטה עם שרימפס (62 שקל) ופולנטה צמחונית (49). בחרנו בצמחונית וקיבלנו פולנטה עמוסת פטריות מסוגים שונים, אספרגוס ופרוסות פרמזן. המרקם של הפולנטה היה מעט משחתי עד גרגירי, מרקם שמזכיר חומוס, אבל הירקות היו נהדים והמנה היתה טעימה. הרוטב של הירקות שהוקפצו במחבת כיסה את הפולנטה, כך שחלק ממנה הפך לנוזלי ושוחה ברוטב. עדיף היה להוסיף את הירקות בלי הרוטב מהמחבת.

פולנטה עם פטריות, אספרגוס ופרמזן. לה שוק. צילום: קרן רובין

המשכנו למנה הכי יקרה בתפריט: פילה מוסר על קרם כרובית עם ארטישוק, עגבניות שרי, בצל מדורה ושום קונפי. מנת הדג היתה מכובדת, היה מעט מדי קרם כרובית ללוות את המנה וחבל, כי הוא היה נהדר. אוורירי קליל וטעים. לצד המנה הגיע פירה פשוט אבל כיפי.

את הערב סיימנו עם מלבי ביתי: שמנת מתוקה, שערות קדאיף אגוזי לוז מסוכרים ומי ורדים (35 שקל). המלבי עצמו היה טעים אבל עמוס ברוטב מתוק מדי וכמעט בלתי אפשרי של מי ורדים. אכלנו שליש ממנו והמשכנו לעוגת ביסקוויטים שוקולד שהיתה הרבה יותר מוצלחת.

מלבי ביתי ועוגת ביסקוויטים בלה שוק. צילום: קרן רובין

נקודות לשימור: התפריט המגוון, הנדיבות של המנות והשירות המצוין לאורך כל הערב

נקודות לשיפור: הרוטב של הירקות על הפולנטה מיותר עד פוגע במנה, להוסיף קצת יותר קרם כרובית במנת המוסר וקצת פחות מי ורדים על המלבי.

7.5 בסולם שוודית.

נראה לי שעוד נחזור.