זוכרים איך בימי התיכון ספריו של פאולו קואלו צברו פופולריות? כך יצא וגם אני נפלתי לשגעון 'האלכימאי', הופנטתי מ'ברידה' וצללתי לתוך 'ורוניקה מחליטה למות'.
קראתי את רוב ספריו ונהניתי מאוד, עד שהחלו לעלות על פאולו ביקורות שליליות ברחבי האינטרנט וספריו טוענו לפשטניים מדי, דומים לספרי "שיפור עצמי" ואף נטען שחלק מיצירותיו גנבו השראה מסיפורי עם קדומים. הביקורות גרמו לי לסלידה ולא המשכתי לקרוא את יצירותיו המתחדשות, אבל לשמחתי למרות הכל נמשכתי לעטיפה המהממת וניגשתי לקרוא את 'היפי' שיצא במאי השנה, ספר שהתגלה מהנה ונעים הרבה יותר ממה שציפיתי.
פאולו פורש בפנינו את סיפורו שלו מימי נעוריו שנות השישים, כשיצא למסע בחיפוש אחר משמעות עמוקה יותר לחייו. הוא נסע לבוליביה, נדד לפרו ואז חצה בטרמפים את צ'ילה וארגנטינה. באמסטרדם התחבר עם חבורת צעירים שמדברים על שלום, אהבה חופשית והרחבת גבולות התודעה וכך שמע לראשונה על "אוטובוס הקסם", בו במחיר כרטיס (זול) אחד ניתן לחצות יבשות רבות ולהגיע מאירופה לאיסטנבול, טהרן, קאבול ודלהי ולבסוף התחנה הסופית הנכספת: קטמנדו.
אגב אוטובוס הקסם, באותן שנים בישראל השיקו באגד את מה שהיה מוכר כ'קו לילה לקהיר' (כן, השיר של משינה), קו מספר 100 שנסע מתל אביב לקהיר דרך רפיח. ברכב המרצדס היה מותקן תא שירותים לרווחת הנוסעים, והקו הופסק רק בשנת 1996 בשל מיעוט נוסעים ועלות תפעול גבוהה.
'היפי' מספק לך את כל מה שתצטרך מספר: אהבה וסקס, קסם נעורים ודרמה, טקסים שמאניים ותיאוריות קונספירציה, ומעל הכל; דרכים שמריחות כמו אוויר צלול וחדש, אווירה הרפתקנית סוחפת וחסרת גבולות.
נהניתי מהתיאום המושלם בין התובנות העמוקות לשקיעה הנוסטלגית בתרבות החמימה של ילדי שנות הפרחים שרק עלתה, צבעונית ובועטת, אל מול מוסכמות החברה והנורמה.
לסיכום, הדבר הרע היחיד שאפשר להגיד הוא שהספר קצר מדי. מושלם.
היפי מאת פאולו קואלו | תרגום: עפר קובר | הוצאת ידיעות ספרים | מאי 2019 | 256 עמ' מודפסים| לינק לרכישה