המכתב שלא ניקרא…..

"מעניין אם יעניין אותי לקבל את המכתב עוד….

אבל אם להיות אמיתי עם עצמי, ובהתחשב בכמות הרגשות שלי, יעניין ועוד איך….

היום הוא יום ההולדת. שלך.

הכרנו לפני כמעט שנה, 11 חודשים.

הפכנו ביעף לנאהבים. ההתחלה היתה מדהימה. מדהימה? בלי אפשרית כמעט.
כמות הרגשות שהיתה מעורבת היתה בלתי רגילה ואנחנו, נסחפנו, לא האמנו אבל התאהבנו… ואהבנו. מאוד אהבנו.

עטפנו אחד את השני. הקפדנו להפגש.
דברנו המון. למדנו להכיר כל פינה אפשרית אחד בשני, כל תא ניסתר התהפך, שום דבר לא נותר כפי שהיה לפני.

ואז… אז קרה משהו שעד היום אני מנסה לפענח מהו….

הכל הפך לאחר… לשונה…? פתאום היה קשה יותר למצוא זמן להפגש….

אני השתניתי, בכל צורה וכיוון אפשרי.

אתה אמרת שהכל כרגיל. אבל זו אינה האמת.

אי אפשר היה להשאיר הכל אותו דבר כי…. השתניתי, לגמרי השתנתי. ומכאן… השתננו….

אנחנו עדיין בעיצומה של אהבה?

מעניין האם כן.

האמת שיפתיע אותי אם נשאר עדיין ביחד, מאוד יפתיע.

נכון להיום ההרים עליהם עלינו לטפס ניראים גבוהים יותר מהאברסט. לשנינו!!!

אז, אהוב יקר, אולי כן ואולי לא…

גם אם לא, היית עבורי מדהים.

הערת אותי מתרדמה עמוקה.

גילית שאני עדיין יכולה לאהוב כל כך.

גילית לי שאני שווה ושכייף להיות איתי.

היית שותף לתהליך שעברתי, עודדת את חלקו, מחלקו מאוד נבהלת!!!

רציתי לומר:

לא מתחרטת לרגע,

אהבתי מאוד.

אהבתי בצורה הכי עמוקה שידעתי, ולא האמנתי על עצמי.

שלך"