המטריה של רותי – זכרונות ילדות

בחורה עם מחשב נייד

השבוע שוטטתי בחנות ספרים ופתאום עיניי צדו בפינת הילדים את הספר "המטריה של רותי" שכתבה דינה דז'טלובסקי. מרוב התלהבות, הודעתי לעלמה שאני קונה לה אותו.
"אמא, אני לא רוצה את הספר הזה" היא אמרה לי. "מתוקה שלי, אנחנו חייבות את הספר הזה, הוא מקסים, גדלתי עליו, אקרא לך אותו היום לפני השינה אמרתי לה". מה יותר מפתה מזה? היא הייתה בשלה, לא רוצה אותו. "למה בובי?,  כי הוא אפור ולא צבעוני,  אמרה בשיא הרצינות. צודקת האמת, חשבתי לעצמי. אני לא הכרתי תרבות צבעונית כשהייתי ילדה. טלוויזיה שחור לבן , ספרים אפורים נטולי ציורים כמעט, וקולנוע חצי חצי. הספר "המטריה של רותי" היה פסגת התרבות בעיניי, כשרותי ממש הייתה מודל להערצה.
העלילה בקצרה מספרת על רותי הילדה שגרה עם אמא בבית חדש, מגיע החורף והילדה רוצה שאמא תקנה לה מטריה. זו צריכה להיות מטריה אדומה עם נקודות לבנות, כמו שרותי ראתה פעם אצל מישהי. לאחר חיפוש בחנות, המוכר מוצא בפינת המחסן מטריה כזו. רותי מאושרת, חוזרת עם המטריה הבייתה , ואמה אומרת שתישאר בבית כי היא צריכה ללכת לקניות, שלא  תצא החוצה. רותי שוכחת את ההבטחה, יוצאת להראות אותה לרוני חברה הטוב, והמטריה עפה לה ברוח. מפה מתחילה הרפתקה להצלת המטריה.
אלו הפרטים היבשים, הסיפור עצמו ממש ריתק אותי כילדה והייתי בטוחה שגם עלמה תרגיש כך. לאחר שהתרצתה, הקראתי לה אותו עוד באותו ערב לפני השינה. אחרי התאמצות של חצי שעה לחבב אותו עליה הגעתי לכמה תובנות מאד חשובות. חייבת לשתף:

1. הספר מאד עצוב. כילדה לא ראיתי אותו ככה, אבל גם לא כספר שמח. הפעם היה לי ממש עצוב. בספר כולו מודגש החוסר, העוני. יש בסיפור אמא ובת שעברו לבית אחר במקום חדש (אין אבא), אין לרותי חברים, הבגדים שלה מהחורף קטנים עליה, וכשהיא מבקשת מאמה לקנות לה בגדי חורף חדשים, כי אלה משנה שעברה קטנים עליה, אמא אומרת לה "זאת לא בעיה רותי, אאריך אותם והכל יהיה בסדר". המטריה שלה עפה ישר אחרי שקונים לה אותה והדרך להחזרתה מלאה בקטעים עצובים נוספים.

2. היום הספר לא ממש תופס, לפחות לא אצל הבת שלי. כשסיפרתי לה אותו, היא עשתה את עצמה מקשיבה, כשחצי עין הייתה על דורה בטלוויזיה.   הסיפור ארוך מדי, לא צבעוני והרבה פחות "סקסי" מבחינת עלילה ממה שמוכרים היום. גם התמונות שיש בו מדכאות למדי. רותי ואמא מגיעות לחנות של סבא אברהם לקנות מטריה, זו אמורה להיות חנות שכונתית שיש בה הכל וכולם באים לקנות בה. לפי התמונות זה נראה חדר קטן ואומלל עם 3 מעילים וכמה מטריות, ריק לגמרי מסחורה. אפילו עלמה שאלה אותי, איפה כל הבגדים בחנות.

3. אנחנו בעידן של שפע – את זה אני יודעת, אבל הספר מעמיד מראה מול הפנים ומראה עד כמה אנחנו חיים בשפע ואיזה שינוי עברנו בעשורים האחרונים. לא רוצה לשפוט אם השינוי טוב או לא, מה שבטוח, שהכל היה פעם הרבה יותר צנוע. כשיוצאת אמא של רותי עם הסל לעשות קניות, רותי נשארת בבית, לוקחת קופסת עפרונות צבעוניים וגם ניר, מתיישבת ליד השולחן ומתחילה לצייר. איפה היום יש מצב  שילד יישאר לבד בבית, ישב ויצייר ועוד מיוזמתו. הרי ברור שאם לא תהיה בסביבה טלויזיה, מחשב או טאבלט, אז הכל אבוד. אין מה לעשות, משעמם לי, אין כלום בבית הזה, הם מקצת מהביטויים שהילדים יגידו במצב כזה. לצייר ? אין סיכוי כשיש עוד אלטרנטיבות זמינות יותר.

4. כל חיי רציתי מטריה אדומה עם נקודות ולא מצאתי בדיוק. לא מזמן עברתי ליד איזה חנות וראיתי כזאת.  אמנם ורודה עם נקודות לבנות, אבל זה סיפק אותי. היא הייתה מקסימה בעיניי, לא זולה בכלל, אבל החלטתי להשקיע בה. כמה ימים לאחר מכן היא נשברה, ממש סגירת מעגל (תמונה למטה).

5. אני ממשיכה להתלהב בליבי. בדרך כלל אני מצליחה להלהיב את הבת שלי בדברים שנראים לי שווים. מעתה אמשיך להתלהב עם עצמי, לפחות בכל הקשור לספרים. אם היא אומרת שהיא לא רוצה, כנראה היא יודעת למה. מעניין אם יש היום ילדים שהסיפור הזה ממש מדבר לליבם.

6. משקיעה בספרים קצרים עם אותיות גדולות – מסתבר שספרים ארוכים זה ממש לא בשבילי. אמנם בגיל ארבע וחצי כבר אי אפשר לספר "איה פלוטו", אבל מקווה למצוא משהו בסגנון רק ליותר בוגרים. זה מתיש לגמרי האורך הזה. 

7. את "דני הקטן והשוטר ניסים" של דינה דז'טלובסקי בטח לא אקנה גם אם אמצא. אתלהב בליבי כבר אמרתי?

8. יש ספרים שיותר תופסים למרות עתיקותם. "גן גורים", "אלה קרי הילדה מלפלנד". אלה ספרים יותר זורמים, שפה פחות מיושנת, ונושאים שמעניינים כנראה יותר ילדים.

9. ממשיכה לקרוא לעלמה ספרים כל יום וכל עוד היא רוצה. מתישהו הרבה מאבדים את זה.

10. מקווה מאד שגם לה יהיה ספר אחד או כמה  שייזכרו לה כל כך טוב כשתהיה אמא. הלוואי יותר שגם הילדים שלה יאהבו אותם.

מיקה אפלבאום

לבלוגים קודמים לחץ כאן
לדף בפייסבוק: NLP שינוי קצר לזמן ארוך לחץ כאן

מטריה

 

 

 

מיקה אפלבאום
אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.