המחיר של השתיקה או :השתיקה הרועמת של יונה

כשאדם נכנס לmode כזה של שתיקה פאסיבית- אגרסיבית , לפעמים מאד קשה לו לצאת ממנה, ובמיוחד אם הסערה בחוץ גדולה.. מה שקורה שהוא נסגר עוד יותר בשתיקתו, מתחפר עמוק יותר בפנים, "נבלע " בבטן הדג, נבלע בתוך שתיקתו, בעולמו הפנימי.

שתיקה של נביא היא כמעט אוקסימורון. נביא (ניב=שפה/דיבור) הוא אדם שלא יכול שלא לדבר. הדיבור פורץ ממנו בעל כורחו. הוא למעשה מהווה צינור של דברי אלוהים. בלשוננו היום היינו קוראים לו מתקשר, אדם שהמסר האלוהי מועבר דרכו אלינו.

ולכן זה כל כך תמוה ובלתי מובן שיונה הנביא בוחר בשתיקה. שתיקה רועמת! איזו אנרגיה עצומה הוא צריך להשקיע בלשתוק!

כשאלוהים מטיל עליו את השליחות "לקרוא על נינוה" כי "עלתה רעתם מלפני"-יונה לא מתווכח, לא מתמקח,  (כמו משה או ירמיהו)- הוא פשוט בורח!

 בורח מלפני ה' בלי מילה של הסבר. וגם זה  תמוה- שנביא יברח מאלוהים?

השתיקה שלו, חוסר התקשורת שלו עם אלוהים, נמשכת עד ליום השלישי בבטן מעי הדג שבלע אותו (בעת שהושלך מהאנייה לים הסוער בעת בריחתו).

מעניין שדווקא בעולם המצולות, שנקרא עולם הדממה, ודווקא במעי הדג שמפורסם בדימוי "שותק כמו דג"- דווקא שם מצא יונה את לשונו והוא פותח את פיו לדבר ופונה בתפילה אל אלוהים שיציל אותו.

מה מביא אדם להתנהג ככה? (לשתוק ולברוח, להסתגר בבועה משל עצמו ולגרום בשתיקה שלו ובהימנעות שלו  לסערה גדולה בחוץ)?

זה מאפיין אנשים שמוגדרים בעגה המקצועית כטיפוס "פאסיבי –אגרסיבי".

Zipped mouth

אלה אנשים שנושאים בתוכם הרבה כעס , שלרוב אינם נמצאים במגע אתו, או פוחדים להיות במגע איתו, ובמקום להביע את הרגשות שלהם ולכעוס, או לתקשר את אי הנחת שלהם, הם שותקים, בורחים, נמנעים מתקשורת-ובכך מביאים על עצמם את "ההתקפה" של הצד השני.

הכעס המודחק מבפנים- מגיע אליהם מבחוץ. העולם הפנימי שלהם משתקף בעולם החיצוני..

ויש לזה ביטוי  כל כך יפה בסיפור של יונה בסערה שמתרחשת בים כשהוא נרדם בירכתי הספינה..

המצב הזה  מוכר לי. חוויתי אותו בבית ילדותי, כשראיתי איך אבא שלי היה מתכנס בתוך עצמו ו"נסגר" מאחורי עיתון  (בבטן הדג..) ואימא שלי הייתה כולה אש וגופרית וסערה, עד שהאנייה חישבה להישבר..

כשאדם נכנס לmode כזה של שתיקה פאסיבית- אגרסיבית , לפעמים מאד קשה לו לצאת ממנה, ובמיוחד אם הסערה בחוץ גדולה.. מה שקורה שהוא נסגר עוד יותר בשתיקתו, מתחפר עמוק יותר בפנים, "נבלע " בבטן הדג, נבלע בתוך שתיקתו, בעולמו הפנימי.

ומצב כזה מאד מקשה על פיוס…

כשאדם נבלע בשתיקתו הוא לפעמים מאבד קשר עם עצמו וגם עם מי שבחוץ  או עם ההקשר שעורר את ה"סערה"..

הוא פשוט שוקע ב"מצולות" ואז הדרך לפיוס נעשית כמעט בלתי אפשרית.

במקרה של יונה- מה שהציל אותו מלשקוע סופית ב"עולם הדממה" הוא התפילה לאלוהים.

אולי במהלך יומיים בבטן הדג הוא הצליח לברר לעצמו את כעסו, מצא את קולו, ואז הצליח לשאת מילים של תפילה, להיזכר… לתת למילים  לארגן לו את המציאות ולהעלות אותו למעלה (תרתי משמע).  "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי.."

לקראת יום כיפור, אני מברכת את כולנו, שנדע לעטוף את נפשנו, שנצליח למצוא מילים של פיוס עם חברינו, ונימנע מלאפשר לשתיקה לבלוע אותנו ולהשאיר אותנו מנותקים ולכודים בעולמנו הפנימי ללא יכולת הידברות.

ועל כל מה שעלול למנוע זאת ממני (וממך)  אני מצטערת. סלח לי. אוהבת אותך. תודה.

#מדרשעכשווי