כרגע יצאתי מהמחזמר "שיער" שהופק על ידי תיאטרון הקאמרי.
המחזמר מצויין, כשהיגענו על גב המושב היה דף מודפס עם הביקורת של מיכאל הנדלזלץ כפי שהתפרסמה בהארץ אמש:"נתחיל מהשורה האחרונה, הפקת "שיער" בתיאטרון הקאמרי בבימויו של משה קפטן היא מצויינת:מלהיבה ומרגשת במידה הנכונה, קצבית וקוהרנטית מבחינת הסגננון והעיצוב, מוסיקלית ומחאתית במינון הנכון. נרקדת ודרמטית במקביל.."
מיד כשנכנסתי לאולם עלו בי זכרונות.
ב1979 בהיותי בת 20, סגן בצה"ל, ממחי"ת בקורס קצינות, ראיתי את הסרט "שיער" לפחות 4 פעמים.
במשך כמה שבועות באפטר השבועי הלכתי לראות את שיער, כל פעם עם חברה אחרת. תמיד נרדמתי באחד מחלקי הסרט, כי בבה"ד 12 קמנו כל בוקר ב05.00 ובאפטר הלילי היינו ממש עייפות. בזכרון המעורפל שלי ראיתי את הסרט באולם קולנוע שהיה באיזור כיכר אתרים, כנראה אני ממציאה, בכל מקרה הסרט הזה היה עבורי סוג של אסקפיזם.
בשנת 1979, כשהייתי בצבא, כמעט הכי קרבית בצה"ל באותה תקופה, בניווטי השטח מעבר לקו הירוק זרקו עלינו אבנים אבל חשבנו שזו השתובבות של ילדים.
בשנת 1979, היינו ממש מרובעים, לא ללכת לצבא נחשב להכי אנטיישראלי שיש. הורי רצו שאלך לעתודה אקדמאית, לי זה נראה פשע לדחות את הצבא. כשהיגעתי לבה"ד 12 אחרי הטירונות רצו שאלך לממר"מ מה שנראה לי אז חנוני מידי, כמובן שמיד הודעתי שלא! אני מיועדת להדרכה בבה"ד 12 ולא אוותר על זה. לימים מתגייסי 1977 שהלכו לממר"מ נהיו ממציאי מדינת הסטארטאפניישן ואני לא בתוכם :(.
אז היום כשראיתי את "שיער" הבנתי כמה תמימים היינו ב 1979, הסרט הזה שיקף לנו מציאות אכזרית, התלהבנו מהסיסמאות של המחזמר, בכינו שברגר נהרג, אבל לא השלכנו את המציאות על עצמנו. אבדן חיים צעירים נראה לנו אז מחוייב המציאות, כל המלחמות נראו לנו צודקות, על מלחמה מיותרת לא יכולנו לחשוב.
"שיער" הוא מחאה , מחאה נגד הבורגנות , נגד המוות , נגד הקרבת החיים, נגד המלחמות ונגד גדיעתם של חיים צעירים בשביל שום דבר. ועדיין צעירים, בעיקר גברים ממשיכים להיהרג , ואם בשנת 1979 הייתי בטוחה שכל המלחמות מוצדקות וכל המנהיגים אחראים לחיינו ומדינתנו, היום כולנו יודעים שלא כך הוא!
היום אנחנו יודעים שכל אחת ואחד מאיתנו יכול להשפיע על המנהיג שייבחר. מנהיג שלא יהרוג את ילדינו לחינם.
אחותי תכננה נסיעה לחו"ל עם ילדיה החיילים, היא חשבה שאחרי שהשתתפו בצוק איתן, כדאי שיסעו יחד לחו"ל, אבל החל מסוף השבוע הנוכחי יש עוצר יציאות לחיילי צה"ל כי קורה משהו בצפון. למה זה נראה לי שקשור למעמדו הפוליטי של ביבי? ברור כשמש שביבי מנהיג המלחמות של מדינת ישראל גם אם לא עשה משהו כדי לחמם את הגבול הצפוני, לא עשה כלום בשביל לצנן את המצב המעורער בצפון. אחותי נסעה לבד לחו"ל (בכל זאת גם היא עברה את צוק איתן כאמא של שני חיילים אחד מהם קרבי מידי) ותביא מתנות לילדיה החיילים, האבא נשאר "לשמור" עליהם ואולי גם על ביבי.
ובחזרה לסיפור האישי, ב 1979, בחצי השנה האחרונה שלי בצבא, אבא שלי חלה בסרטן הגרון, כרתו לאבא שלי את מיתרי הקול וחלק מקנה הנשימה.
אבא שלי היה בן 56 כשזה קרה (בגילי היום), הוא אהב לשחות ואהב לדבר, הכי אהב לעשן סיגריות, וקצת כמוני היה לו מה להגיד על כל דבר כמעט.
אז בגיל 56 שאז נראה לי ממש זקן, אבא שלי נשאר ללא יכולת דיבור ואיסור מוחלט לעשן, ועם סכנת מחנק תמידית. אבא שלי המשיך לדבר ואפילו לצעוק ומת מסרטן ריאות בגיל 79.
אני מעולם לא עישנתי ובגלל שראיתי את אחת מחברותי הולכת ודועכת בגיל 20 בגלל סמים היה ברור לי שלעולם לא אגע בדבר הזה, וכך עד היום.
אז שראיתי הים את "שיער" שוב חשבתי שאם הייתי חיה הפוך, כבר בגיל 21 הייתי משקיעה הרבה יותר כדי לגרום לישראל להיות מדינה טובה יותר לצעיריה ואנשיה.
ולסיום, הקהל בקאמרי היה חד גוני למדי, אנשים מבוגרים ש"חסכו מספיק" כדי לשלם 350 ש"ח לכרטיס.
המחזמר "שיער"מיועד גם (ולדעתי בעיקר) לתלמידי י"ב שבשנה הקרובה מתגייסים ויש להם כבר זכות הצבעה הם צריכים לראות את המחזמר כדי להבין בצורה אחרת את מה שאולי לא מבינים, הרי זו מטרתה של האומנות.
המחזמר "שיער"מיועד גם (ולדעתי בעיקר) לצעירים שבמלחמה הבאה שוב יקראו למילואים ויסכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם ויש להם כבר זכות הצבעה הם צריכים לראות את המחזמר כדי להבין בצורה אחרת את מה שאולי לא מבינים, הרי זו מטרתה של האומנות.
תלכו לראות את "שיער" מראה בת 50 שנה למלחמות מיותרות.
מיכאל הנדלזלץ-הארץ-ביקורת על "שיער" 23/1/2015
