אפתח בוידוי: אני אוהבת קולנוע צרפתי. תמיד אהבתי. משהו בשפה הרומנטית הזו מתנגן לי (רומנטיקנית חסרת תקנה שכמותי) טוב באוזן וחודר ישר ללב.
אז כמובן שהלכתי בשמחה לצפות בסרט "המזכרות" (Les Souvenirs) בהקרנת טרום בכורה מיוחדת בסינמטק תל אביב.
הסינמטק התל אביבי שוקק פעילות בימים לוהטים אלו. פסטיבל בינלאומי לסרטי ילדים, קורסי קיץ בתחומים שונים, פסטיבל "אנימיקס" לאנימציה, קומיקס וקריקטורה ועוד. כך שכבר בכניסה למתחם הרגשתי (חוץ מאחוזי הלחות המרקיעים לשחקים) את אווירת החג.
החגיגה ללא ספק המשיכה כשהתחיל הסרט וכאשר כבר בשלב המוסיקה הפותחת, נשאבתי אל תוך האווירה המיוחדת שהסרט הזה משרה על הצופים. בהמשך, עם סיפור עלילה שנכנס ללב ומינון מדויק של נופים (פריזאיים וגם מעוד חבלי ארץ יפהפיים) ושאנסונים מרגשים, לא נותר לי אלא להישען לאחור בכיסא וליהנות מכל דקה.
מדובר בעיבוד קולנועי לספרו של דויד פואנקינוס, אחד הסופרים האהובים והמצליחים ביותר בצרפת היום. דרמה קומית משעשעת ומרגשת, המציגה בחן רב שרשרת בלתי נשכחת של זיכרונות אנושיים.
אשה מבוגרת שמתרפקת על זיכרונות ילדותה למרות שהייתה זו ילדות בצל המלחמה,
אבא גרוש שמתגעגע עד כלות לבנו שעבר לגור עם אמו בצדו השני של העולם,
גבר שיוצא לגמלאות לאחר 40 שנות עבודה בסניף דואר פריזאי, ובטוח שאיש לא מעוניין עוד בקרבתו,
אישה שנישואיה הפכו לשגרה משעממת וכמהה לחזור ולחוש שוב נאהבת כמו פעם,
נכד שמפתח יחסי קירבה מיוחדים לסבתו וכשזו נעלמת, מנסה להתחקות אחר זיכרונות ילדותה,
מוכר בחנות בתחנת דלק שהופך לפסיכולוג בגרוש לעת מצוא עבור הקונים בחנות ("אם ההווה לא מתקדם, תקדם את העבר").
בקיצור, זהו סרט עלינו. האנשים הרגילים.
אנחנו, שמחפשים תמיד אהבה וריגושים, בכל גיל ובכל מצב.
אנחנו, יצורים נוסטלגיים שחיים בין היתר גם על זיכרונות ומזכרות שצברנו עם השנים.
ובסרט הזה, המלא ברגישות אנושית, אנחנו יוצאים ממש מצוין (שלא לומר דוברי צרפתית שוטפת. טוב, כל אחד והפנטזיות שלו).
צוות השחקנים בסרט, מוכרים יותר או פחות, עושה עבודה מצוינת ומאפשר לקהל להזדהות בקלות עם הדמויות, שמשורטטות ביד אומן ע"י הבמאי ז'אן-פול רוב, שאף משחק בתפקיד משני.
"המזכרות" – החל מ 28/7/2016 בבתי הקולנוע הקרובים לביתכם.
בימוי: ז'אן פול רוב
שחקנים: אני קורדי, מישל בלאן, מתיה ספינוזי, שנטל לובי
ועוד וידוי אחד אחרון לסיום:
בשנים האחרונות אני לא הולכת הרבה לסרטים. זה לא משהו מכוון, ככה יצא.
איכשהו תמיד מעדיפה לצאת לצפות באיזו הצגה טובה, מופע מוסיקה, להקה או זמר/ת אהובים. הופעה חיה תמיד מרגשת אותי הרבה יותר מסרט קולנוע. הקרבה והקשר הבלתי אמצעי עם האומן שעל הבמה היו עבורי מאז ומעולם הבילוי המועדף.
הסרט העדין והמיוחד הזה ללא ספק יגרום לי לחזור ולצפות יותר בסרטי קולנוע.
קולנוע צרפתי כמובן.