המזוודה / סרגיי דובלטוב

דובלטוב הוא סופר שנון ביותר, ולא פעם מצאתי את עצמי צוחקת מההומור הנפלא שלו, מהסארקזם ומכך שהוא בעצם שופע בהומור עצמי ולא מהסס גם לצחוק לעצמו

בחורה עם מחשב נייד

הסקירה פורסמה לראשונה ב – 20/10/2011

הוצאת אחוזת בית,  303 עמ'

תרגום מרוסית: סיון רסקין

המזוודה

מגב הספר:

"מפגש עם יצירתו של סרגיי דובלטוב הוא עונג צרוף לכל מי שאוהב ספרות רוסית, וחוויה מתקנת לכל מי שחושש ממנה. דובלטוב, מגדולי הסופרים הרוסים במחצית השנייה של המאה ה-20, חיבר סאטירות שנונות, מלאות חיים – ובעיקר, מצחיקות מאוד – על החיים תחת שלטון המגף הסובייטי.

 במרכזן עמדה דמותו-שלו: סופר חד אבחנה אך מלא חמלה, שיצירותיו נאסרו לפרסום במולדתו; בן למשפחת אמנים ואנשי ספר, שתרבות רוסית ולא מעט אלכוהול זרמו בעורקיו.

 במשיכות קו בודדות מצליח דובלטוב לשרטט רגעים אנושיים-אבסורדיים, המתארים בסגנון מושלם את בני תקופתו: עיתונאים כושלים, שתיינים מועדים, פקידים נפוחים, רווקות מזדקנות, עניים מרודים ובוהמיינים החיים בצלה ההולך ומצטמק של האידיאה הקומוניסטית.

 "השמורה" ו"המזוודה" הם שניים מהרומנים שפירסם דובלטוב בשנותיו בניו יורק. בראשון מתוארות חוויותיו של סופר נרדף, הנאלץ למצוא את פרנסתו בהדרכת סיורים בשמורת פושקין, האזור הכפרי אליו הוגלה המשורר הרוסי הנודע ב-1824, בהוראת הצאר. הסאטירה העוקצנית על "תעשיית פושקין" שפורחת באותם ימים בברית המועצות, היא למעשה שיר אהבה למסורת הספרות הרוסית, וסיפור אישי מרגש על פרידה כפויה של גבר מאשתו ומבתו.

 ברומן "המזוודה" נפתח אוצר זיכרונות מהמולדת, בדמות מזוודה ישנה מלאה בפריטי לבוש שמתגלה בביתו של סופר גולה. אוסף הזיכרונות שמרכיבים את הרומן מגולל את מוצאם ההזוי של כמה פריטים שנלקחו במזוודה היחידה שדובלטוב לקח עימו בעת הגירתו. "

 לא יצא לי לשמוע על הסופר הזה, אך מקריאה בגב בספר חשבתי שהגיע הזמן להכיר את הצד ההומוריסטי של הסופרים הרוסיים ולא התאכזבתי. דובלטוב הוא סופר שנון ביותר, ולא פעם מצאתי את עצמי צוחקת מההומור הנפלא שלו, מהסארקזם ומכך שהוא בעצם שופע בהומור עצמי ולא מהסס גם לצחוק לעצמו.

 אהבתי את שני הסיפורים, אך דווקא את "השמורה" אהבתי יותר. היא כל כך משקפת את הסגידה של העם הרוסי לגיבורי העבר באופן לא הגיוני, מה שנקרא: הערצה עיוורת. וגם אם אינך מעריץ – אתה חייב להפגין הערכה והערצה, שאם לא כן, תואשם בבגידה ובחוסר נאמנות למולדת ולגיבוריה. אני חייבת לומר שכל העסק הזה די מפחיד ואפילו הזוי, וכשרונו של סרגיי דובלטוב לכתוב על כך בציניות ובהומור משובח גרמו לי לחייך לא מעט ולקרוא הפעם על החיים הקשים של העם הרוסי מזווית שונה ומעניינת ללא כל הכבדות ותחושת הדכדוך הנלווית ברוב הספרות הרוסית.

סיגלית בן-ישראל
כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.