המורה אומרת ומזכירה לכם הורים יקרים ש…..

אומרים שילדים הם שמחה, יש אפילו שיר כזה – זה נכון, אבל לפעמים זה גורם לצבע השיער להתחלף עד שמגיעים לשמחה שבשיר, הילדים שלכם הם לגמרי לא רעים – תנו להם את הקרדיט שהם קלטו את כישורי החיים שהם זקוקים להם….הורים – שחקתם אותה, הילדים יצאו בסדר, ועכשיו…בואו נראה לאן הם יגיעו…..רק תנו להם – הם יגיעו רחוק
(אז מה אם בדרך הם הוציאו לכם את הנשמה ???)…….

בחורה עם מחשב נייד

תמיד הייתי ילדה, טיפסתי על עצים, הברכיים נשרטו, בטח שברתי איזו יד או שתיים (מי זוכר?), קפצנו מקומה שנייה של בית שהייה באמצע תהליך של בנייה לערימת חול טובעני וזה היה כייף ענק, כמעט כמו חול בים, רק שבים הייתי אומרת :איכס, נורא מלוכלך כאן ויש זפת וכשמזנקים לערימת חול טבעוני בדרך כלל זפת לא מוצאים (יכול להיות שדברים אחרים כן…). הילדות היא בכלל גיל משכר כי בדרך כלל כמעט כל מה שאני עושה – עובר, מסתכלים ככה בעין תורנית ומעבירים אותה הלאה…….יודעים שהרצאה ונזיפה לא ממש אפקטיביים בגילאים האלה (למרות שיש הורים שעדיין לא התייאשו) וכל מה שנשאר הוא בעצם להתפלל שיעבור כבר הגיל הנורא הזה, אבל אף אחד לא מספר להם (ואם כן – עשו את זה בלחש) ש"חכו, חכו……גיל ההתבגרות מחכה לכם מעבר לפינה…..".
בסדר, ככה חולפת המחשבה בלב – כמה נורא זה כבר יכול להיות, בדרך כלל הייתי שומעת כאלה שאומרים "אם חצינו את גיל הילדות – קטן עלינו גיל ההתבגרות". באמת? קטן? שיצביע אותו הורה שאחרי גיל ההתבגרות אמר ש"קטן עליו גיל ההתבגרות". לא מאמינה שהרבה יקומו ויצביעו. גם אם בלב הם חושבים ככה, מחמת הבושה "וכשלון החינוך בבית הפרטי"  והקלאסיקה שלא נשכח אותה: "מה יגידו השכנים והחברים" – אלה נימוקים מספיק חזקים כדי לומר שכן, גיל ההתבגרות הוא לא ממש נוח – אבל אפשר לעבור אותו, אם יודעים לייצר דיאלוג עם הילד /נער. נו נו, …מישהו עוד היה מאמין לזה? מישהו עוד מאמין לעצמו או אולי לקה באמנזיה קלה? גיל ההתבגרות הוא קסם , היכולת לנהל דיאלוג ולפגוש את החברה הראשונה/שנייה/שלישית של הבן, הויכוח המתמיד על הרשיון על האופנוע….תענוג צרוף ואמיתי. נושאים ברומו של גיל ההתבגרות.  מה זה רע,? עושה תמונה חביבה בהחלט, וציור כזה עוד יכול להפוך את הגיל הזה לאטרקטיבי בהחלט.
צריך לתת איזה נבוט או מבחן מציאות למי שמתייחס לגיל ההתבגרות כאל גיל שכולו קסם, מסע נטול מהמורות….הוא לא כזה, הוא הרבה מאד טריקות דלת, ו"את לא אמא שלי"  ו"בחיים אל תבקשי ממני שום דבר", "אני לא הבן שלך" , ואת שואלת בשקט כשאת מהלכת בעדינות כדי לא להפריע לעולל: תגיד, אתה זוכר שדלית נכנסה להריון בגיל הזה? למה אמא יקרה – למה עכשיו? מה נזכרת עכשיו בדלית דווקא עכשיו? תגידי, מה נראה לך שאני מפגר? לא בני יקירי, אני לא חושבת שאתה מפגר….אני סתם חושבת שאתה בגיל ההתבגרות, לא יותר לא פחות..:)
בוקר סביר – אמא צ'מעי – אני לא יכול ללכת עכשיו לבית ספר, אני עייף מת, חזרתי אתמול מאוחר. "ומה יהיה עם מתמטיקה?" – יש לך בגרות עוד שבועיים – עזבי, קטן עליי, את לא יודעת שגידלת ילד אלוף, עד היום אכזבתי אותך? חוץ מזה – זה הציונים שלי ולא שלך, ואמא שלו מנסה למלמל בשקט…זה העתיד שלך, בלי אוניברסיטה מי יסתכל עלייך? אבל הבן יקיר לך אפריים אמא יקרה – בזמן הזה של הבוקר מזמן איבד את חוש השמיעה וגרר את עצמו למיטה וכיסה את הראש עם השמיכה…..לכי דברי אליו – מיותר, אל תנסי אפילו – ה"ילד" ספון בעולם החלומות. נו טוב, אני מקווה שמאוחר יותר הוא יתעורר ובכל זאת יבקר במוסד "החינוכי".
כדי להתחיל את היום לא מיואשת לגמרי אלא רק באופן חלקי – אמא ממוצעת נזכרת שהיא לא הייתה הצדיקה של בית הספר, היא גם הבריזה, היא גם הפריעה ובכל זאת יש לה תעודת בגרות, והיא אפילו הרחיקה לכת וכמעט שברה שיאים וסיימה את לימודי התואר השני. אז מה אני מזיינת לו ת'שכל לילד? באמת שאלה הגיונית – הרי בטח עשו לי את זה גם וידעתי בדיוק כנראה עד איפה אפשר למתוח את החבל ומתי צריך לשבת באמת ללמוד, עובדה – נשארתי בחיים וגם לא במצב טרגי- נואש. וכמובן "ילד שלי יוסי – הוא ילד מוצלח"
אסיפת הורים  – כמובן שאמא הולכת, למה מי יילך? אבא? הצחקת ת'ליגה….יש איזו אליפות עולם או מונדיאל, ועל השולחן נראים כבר הפיצוחים וכמה בירות במקרר ו-סמירנוף – שיהיה ככה בשביל להשתלב באווירה, ורק אמא הולכת לבית הספר לשמוע כמה "התכשיט" שלה מוציא את המורים מדעתם…..מה פתאום? יש לך ילד מדהים….רק מה? על תקן מבקר בבית הספר, לא ממש מופיע באופן סדיר, נו מילא, הרי הם כולם כאלה וחבל להכנס איתו לעימות על זה, במיוחד שהציונים לגמרי לא רעים. אמא מסתכלת אחורה – היא לא מאמינה, היא חושבת שאולי המחנכת מדברת על איזה ילד אחר ולאמא אחרת…….שנכנסה בלי תור – אתם יודעים כמו בקופת חולים, אלה שנכנסים בלי תור כי יש להם רק שאלה….אבל לא, המחנכת מדברת על הילד שלך אמא יקרה. כן,את אומרת אמא :  אבל הוא מוציא לי את הנשמה בבית, הוא לא פותח מחברת (לא בטוח שיש לו), הוא רב איתי כל היום (אם הוא לא ישן), כל היום בחוץ ובערב יוצא עם חברים – אז איך לעזאזל את תוהה – איך הילד שלי יצא לגמרי לא רע?
חשבת אולי לשנייה אמא יקרה – שעשית את העבודה לגמרי לא רע? יכול להיות? יש מצב? לא, לא נראה לי. יכול להיות שהמורה לא ממש מכירה את הילד או שרוצה למנוע חיכוכים בבית ואולי היא סתם עושה לו הנחות. חשבת אולי אמא – שהילד מוכשר, שהילד לא צריך לשבת כל יום שלוש שעות, יש לו תפיסה מהירה, הוא יודע להבדיל בין עיקר לבין שטויות שלא יואילו לו בשום דרך וצורה? יכול להיות שהילד שלך פשוט מוכשר ואפילו מאד? לא בבית ספרנו את ממלמלת לעצמך בשקט, אולי הוא שיחד את המורה…:)
את סותמת ת'פה ומרגישה שאין לך מושג איך אומרים דברים כאלה על הילד, ילד שמוציא לך ת'נשמה, כמעט מפוצץ לך את הווריד מעצבים, רב עם האחים, עושה מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, וחושב שהבית הוא על תקן בית מלון? לא יודעת…אולי יש איזו נוסחה מנצחת והוא פיצח את הקוד כמו מי שפורץ מנעול מסובך – כי הרי ביננו, הילדים היום הם מספיק מוכשרים, תסתכלי הצידה : אחד פרץ לפנטגון, ילד בן 17 , לחלק הודלפה בחינת הבגרות במתמטיקה ואולי גם בחינות אחרות – הילדים של היום הם קצת הרבה יותר מתוחכמים ממה שאנחנו היינו, אנחנו שיחקנו ודיברנו – הילדים של היום ממציאים ומחדשים שפה – עם ביטויי סלנג שלפעמים אם אין תרגום – אין לנו מושג על מה הם מדברים. הילדים של היום  הם לא הילדים של פעם….זה נכון , וזה גם עומד במבחן המציאות, לגמרי לא רע – גם אם זה לא הכי טוב. מציאותי, קיים ועם זה כנראה מנצחים. עם נצחון לא מתווכחים.
אמא יקרה – נכון , את אמורה להיות הדמות החינוכית בבית, את צריכה להקרין ערכים ולהציב גבולות, את צריכה לנווט בין אחזקת הבית לשמירה על מקום העבודה, להיות מקסימה עם החבר'ה וגם להספיק לחנך…אי אפשר? – בלי אפשרי. צריך לבחור את הקרבות שאפשר להפסיד בהם (הזניחים, הקטנים) – אבל לזכור שמה שחשוב באמת זה לנצח במלחמה.
הילדים האלה עוד שנה הולכים ללבוש מדים ולהתגייס לצבא, הם אמורים לשמור עלייך ועל המשפחה ועל השכנים והחברים וכו' – הם אמורים לשמור עלייך ולא לשמור על פרק ג' פסוק י'ח  בתנך – לא שאני חושבת שזה פחות חשוב – אבל לשמור על החיים זה נראה לי ה- ערך  הכי חשוב בחיים, וכנראה כל אחד בדרכו שלו בוחר לעצמו את הדרך לשמור על החיים וגם לנתב לו דרך חיים עתידית – בכל זאת הצלחת לעשות את זה , ועכשיו, הכדור (תרתי משמע) – בידיים שלו אמא/ אבא – אתם הענקתם לו את כישורי החיים הטובים ביותר שיכולתם להעניק, סמכו על עצמכם, סמכו עליו שהוא ייעשה את הכי טוב שהוא יודע – והכי הכי חשוב : שיחזור הוא וחבריו הבייתה בשלום…….!!!!
(את פרק ג' בתנך – הוא ישלים פעם , אם יבחר, תאמיני לי).
כותבת פוסט זה איננה אמא, אין לה ילדים – היא מחנכת ויועצת בשכבת גיל ההתבגרות עשרים פלוס שנים….והיא ראתה תלמיד או שניים בגיל ההתבגרות  וגם הורים שכמעט תולשים את שיערם בייאוש – אז קצת פרופורצייה לחיים, עשיתם עבודה טובה הורים – היו גאים בילדים שלכם ובעבודה שלכם איתם. הם יזכרו לכם את זה תמיד, הם יזכרו שאתם הרוח הגבית שלהם…תסמכו עליהם.