המדריך להכל

בחורה עם מחשב נייד

בכובעי כ"אדונית הארונית", אני מוצאת את עצמי פעמים רבות אומרת לאנשים שמאד קשה לשמור על סדר כשיש המון דברים. שזה מאד נעים כשיש משטחים ריקים, כשאין בגדים ל"מקרה שאני אשמין" בארון. צמצום זה טוב. זה יפני. זה נקי. זה מוריד את כמות הרעשים.

כמובן שאני עומדת מאחורי כל מילה, בעיקר כשהיא נוגעת לנכסיהם של אחרים. לי עצמי, אני מודה, יש כמה מנהגים קלוקלים, שאני די מרוצה מהם. למשל לאסוף צעיפים שלא אלבש לנצח, או לשמור לפורת בגדים שהיא לא רוצה עכשיו רק מתוך מחשבה שהיא לא מבינה כלום ושהיא בטח תשנה את דעתה בהמשך..

ומכל הדברים, ספרים הם חולשתי הגדולה. כבר כתבתי בעבר על כך שאב הבית ניגר לי שני ארונות ספרים מהממים, ושאני נשבעתי שלא אבקש עוד – זה המקום שיש לי ואיתו אני צריכה להסתדר. אני והפה הגדול שלי. רומנים עונתיים ו"ספרי רושם" מועפים אצלי בקלות הלאה, אבל האוסף הגדל והולך של הספרים על ראשית תל אביב? אין שום סכוי שאוותר עליו. ולא זו בלבד, אלא שמצאתי את החוצפה לייסד אוסף חדש, והוא אוסף המדריכים הישנים. כמו למשל:

עם הטקסט הנהדר:

או הספר המופתי שנתנה לי אמא שלי כשנולדה הפורת:

אמא שלי שמחה מאד על האוסף החדש שלי. מיד זומנתי לירושלים, שם ירדנו למחסן שבו נשמרים הדברים – החשובים – באמת – שאף – אחד – לא – באמת – צריך, ובילינו שעה מענגת בחיטוט ומציאת אוצרות. האוסף החדש שלי התחדש עוד יותר בספר

ספר בישול מימי הצנע, ובו הנספח המתבקש

אבל גולת הכותרת, שיא השיאים, היהלום שבכתר ספרי האוסף שלי, גם הוא מתנת אימי (שמזל שהיא לא מקשיבה לאף אורחת פוחחת שבאה ונותנת לה עצות על מה לשמור ומה לא…):

ואין דף שלא רציתי לצלם לכם מתוכו. אבל תאלצו להסתפק בזה…

בינתיים השמועה עשתה לה כנפיים, ואנשים שונים ממשיכים ומעבירים אלי מדריכים ישנים, כולל המדריך למכונאי הצעיר ועוד. אני מחכה שיגיעו אלי המדריכים :"מה תעשי אם בעלך יעזוב את הבית כי יש בו יותר מדי דברים", ו "איך תבני לבדך לבדך, בחושך ועל הרגליים החולות שלך, ארון ספרים חדש".