סבתא שלי היתה הסבתא הכי טובה שבחורה יכולה לבקש.
אישה שכל חייה היו ילדיה ונכדיה. תמיד דאגה לנו, עזרה בכל דבר שרק יכלה.
כשאמא יצאה לעבוד, היא היתה לוקחת אותי אליה ובעצם גידלה וחינכה אותי בתחילת דרכי כאדם. עד שעברנו לתל אביב בגיל 7.
היא לימדה אותי לקרוא ולכתוב ואהבה אמיתית ללא תנאים מה היא. אבל דבר אחד לא למדתי ממנה לפני שהמשיכה נשמתה הלאה:
איך מכינים קובה? על אחת כמה וכמה את הקובה האדומה שלה…
אני אגיד לכן מה, סבתא שלי היתה אדם מדהים ותמיד שהיינו מגיעות אליה, גם הרבה אחרי שעברנו לתל אביב, ביקשתי את הקובה האדומה שאני כל כך אוהבת.
אין זיכרון יותר מוחשי מטעם – ולטעם הזה היו חיים משלו, הוא מחזיר אותי הביתה לשישי בצהריים כשהיא היתה מכינה כמויות מטורפות של קובות – יחד עם כל הדודות שהיו באות אליה ואז מקפיאות ולוקחות לנכדים שלהן – ממש מפעל לייצור קובות.
הוא מחזיר אותי למשחקים בגינה עם כל האחים בני הדודים והדודים אהובים שלי
איציק ולוסי, רונית ויגאל והיום גם רונן וצ׳אפי, נופר, לירן, מורן, עדאל, עדיאל ואורטל לימים הצטרפו לכוחותינו גם שובלי ושירשור, דניאל-מנחם, דניאל-אלעזר, איתי, עמיתוש ופיט.
היום אספר לכן- איך בזכות דוד שלי יגאל, שהדריך אותי בטלפון לפרטי פרטים ושרד לא מעט שיחות טלפון שלי בפאניקה על איך מכינים את הקובה האגדית של הסבתא המושלמת שלנו?
עשיתי זאת וזכיתי להתענג על טעם שכבר כמעט ושכחתי ממנו לגמרי, התזעורת הזאת היתה כל כך חשובה עבורי ומילאה אותי באושר.
ותנו לי לספר לכן שזה באמת לא היה כזה קשה…
מצרכים:
למעטפת:
קילו סולת
2 ביצים
מים
לבשר:
חצי קילו בשר טחון
עלי סלרי
בצל
מעט דלעת
למרק:
שום כתוש ״דורות״
בצל קצוץ ״דורות״
גבעולי סלרי
דלעת
במיה
רסק עגבניות
חצי לימון
מלח
פלפל
פפריקה
2 כפות סוכר
אופן ההכנה:
נתחיל מהבשר
– קוצצים את הבצל עלי הסלרי ומעט מאוד מהדלעת – דק דק.
– ללוש ביד את כל החומרים יחד עם הבשר ומטבלים לפי טעמכם האישי (אני מוסיפה רק מלח בשלב זה).
המעטפת
– בקערה, שמים את הסולת והביצה ותוך כדי בוחשים עם היד כמו מערבל (מבלי לתת לבצק להתקשות או ליצר גושים) מוסיפים מים (בערך כוס וחצי -שתי כוסות).
– כאשר הבצק אחיד ויחסית נוזלי (ראו בתמונות) הוא מוכן.
החיבור
– מכינים מראש קערת מים וקרש חיתוך – שעוטפים בנייר נצמד.
– טובלים את הידיים במים (לפני כל קציצה)
– לוקחים בערך כדור פינג פונג של בצק סולת ומשטיחים על היד.
– מניחים כדור בשר בפנים ומעגלים לעיגול יפה (זה משהו שהיד לומדת עם הזמן וחייבים להתאמן).
– לאחר שכל הכדורים מונחים על קרש החיתוך, במרחקים מספיק גדולים אחד מהשני, מכניסים אותם לפריזר. בינתיים מתחילים לעבוד על המרק.
המרק:
– לי נשארו קצת שאריות מהבצל הקצוץ שהכנסתי לבשר אז התחלתי בלטגן אותו בפחות מכפית שמן ולהמליח אותו.
– הוספתי את השום והבצל הקפואים של דורות.
– והנחתי קוביות גדולות של דלעת.
– לאחר מספר דקות בהן הדלעת טוגנה על כל צידיה, הוצאתי אותה (על מנת שלא תתפרק בהמשך הבישול).
– מוסיפים את שורש הסלרי – שקצצתי וחצי שקית במיה קפואה.
– קצת רוטב עגבניות ותיבולים של פפריקה מלח ופלפל לפי הטעם.
– להוסיף מיץ מחצי לימון ואת 2 כפות הבוכר (הסוכר חשוב כאן במיוחד כדי לאזן את הטעמים החמוצים של העגבניה והלימון).
– למלא עד החצי במים ולהביא לרתיחה.
– כאשר המים רותחים מוציאים את הקובות מהמקפיא וזורקים אותן אחת אחרי השניה לאזורים שונים בסיר על מנת שלא ידבקו.
– 5 בכל פעם ולחכות 2 שקות ואז סבבה נוסף.
– לאחר שכל הקובות בסיר לתת עירבובון קטן על מנת שלא יידבקו לתחתית.
– לכסות ולבשל 30-45 דקות.
ויש קובה בטעם חלומי!
כהייתי ילדה הייתי מתחמקת מגושי הסלרי ובטח שמהבמיה.
אתמול כשטעמתי, אכלתי הכל בתיאבון ענק וגעגועים עזים לסבתא המדהימה שלי.
מתוך סדנאת הבשר שהיתה לנו השבוע עם פאני רוטשטיין המדהימה שהכינה לנו טחינה חלומית!
יערה מלמדת אותי את רזי המקצוע ועוד סודות שלא אחשוף כאן 😉
תודה לכל המשפחה המדהימה שלי שעזרו לי לעשות את זה…
it takes a village!
ובמיוחד תודה לדוד יגאל – שלא ויתר ולמד מסבתא את המתכון המדויק.
נ.ב
קובה מנוקדת עם פתח על ה-ב׳ אז אנא מכם – לטובת המורשת העיראקית הגאה שלי – הגו זאת נכון.