כן, אחרי חודשייים – שלושה, אחרי שאולי הסברת לעצמך למה נעלמת, אני ידעתי והייתי בטוחה לגמרי שאני לא פגעתי בך, שלא עשיתי או אמרתי שום דבר שאת יכולה להצביע לכיווני ממקום של אשמה – אלא אם זו בחירה שלך. אז ככה מותק, ניסית לחזור אחרי כמה חודשים עם הסבר וזה כבר היה כל-כך מיותר. הייתי במקום שכבר קיבלתי, ויתרתי ושחררתי.
לא עבר יותר מדי זמן והרגשתי שאני מושקעת בך רגשית יותר מדי, שעבורי – היום ההשקעה הזו היא סוג של מותרות שאין לי היום. אוהבת כמו פעם – לא יכולה לאהוב כמו אז. הפעם, אני לא כועסת, לא מבקשת – זה פוסט מפויס לחלוטין, לא שואל. מאוורר את הנשמה. זה לא פשוט להיות פשוט.
לא עבר יותר מדי זמן ואני מוצאת את עצמי באותו מקום. פשוט נעלמת. לא רבנו, לא כעסנו ואת סוג של "לא כאן". פעמיים ניסיתי להתקשר. החלטתי שאם את רוצה ללכת בלי לתת הסבר – לכי. קל לי יותר שתלכי מאשר לחשוב שאולי תחזרי. לא כועסת, לא שואלת. הלכת וזהו. הרבה יותר פשוט. לא כואב – את מי אני משקרת? נוגע בנימי הנשמה? – כן. בטח. מרגישה שהייתי רוצה שתהיי איתי במקום הזה .כותבת לך במקום לומר לך. לפעמים זו ברירת המחדל.
יכולתי לשאול אותך מיליון שאלות. למה? איך? את כועסת? מה קרה? החלטתי ממש במודע שאני לא מתכוונת להשקיע במחשבות ושאלות ולסגור עניין. לא יודעת אם סגרת אצלך, אם כך רצית – מבחינתי, שחררתי אותך לגמרי.
אני לא רוצה ללכת עם תחושה שאולי פגעתי, שאולי אמרתי וכו' – ברור לי שלא עשיתי שום דבר רע. ברור לי שהפעם במקום שאת תגידי "זה לא את – זה אני" או ההיפך, הדברים יעשו את עצמם לבד . מותר לי , במיוחד אם אני שלמה עם עצמי. הבחירה בהחלטה הזו היא לא פשוטה כי לא רבנו ולא כעסנו (עד כמה שאני יודעת), אבל עצם הבחירה , עצם העובדה שלקחתי את הדברים לידיים שלי היא שעשתה את זה ליותר פשוטים.
את יודעת? אני עכשיו לצערי במערבולת מורכבת ברמה הרפואית שלי ולא ממש יודעת איפה ואיך להתחיל להרגיע ולנסות להחזיר דברים לתומם פחות או יותר. לא בטוח שאוכל, לפחות אני יודעת שאני אנסה. רציתי שתהיי שם באיזור. לא תמיד צריך לעשות, ללכת, לקחת – מותר סתם להיות ליד, סוג של צל אבל כזה שיושיט יד או טישיו או יחבק. לא היית שם, את לא נמצאת שם, וזה סוג של עצוב עדין כזה, תחושה נוגעת , אבל נוגעת ממקום של הכלה, של הבנה שאת לא תהיי יותר. הבנתי, נשמתי עמוק ושחררתי.
יהיה לך תמיד מקום מאד יקר אצלי בנשמה, אבל תנדדי לחדר אחר בליבי שלי – חברה יקרה שלי.