קיבלתי את הספר הזה לגמרי במקרה (לא מהמועדון). לא ציפיתי ליותר מידי כי לא ממש ידעתי למה לצפות, אבל בסופו של דבר סיימתי אותו באיזה יומיים מאוד מהנים של קריאה (כמעט) רציפה.
על מה הספר?
סיפור ישראלי מקסים, שגם פה וגם קצת במקומות אחרים ורחוקים (ניו-יורק ניו-יורק…). דורית ואמא שלה חיות יחד-לבד בדירה שלהן בירושלים. אותה שגרה כל השנה, רק שבכל שנה בקיץ, איך שמגיע החופש הגדול, משהו קצת משתנה. דורית הבת, נוסעת לבלות אצל הדודה שלה רייצ'ל שגרה בעיר הגדולה תל אביב, ואמא שלה גם נוסעת. לחו"ל, להודו?….טוב האמת היא שכנראה אף אחד לא באמת יודע לאן האמא נוסעת.
דורית היא ילדה ככל הילדות בגילה, שאוהבת חופש ומוזיקה ואפליקציות, ובעיקר את הזמרת דולי פרטון. האמת שזה כבר קצת חורג מהערצה רגילה של ילדה לזמרת האהובה עליה.
לילדה שהיא בעלת חושים חדים די ברור שיש איזו בעיה, אחת או כמה, עם האמא שלה. לא ברור בדיוק מה, אבל נראה שהיא טיפוס מעט דכאוני. יום אחד לגמרי במקרה דורית מגלה שאמא שלה פשוט משקרת לה במצח נחושה כבר שנים. דורית מתעצבנת נורא כשהיא מגלה את דבר השקר הזה ובהחלטה של רגע מחליטה לצאת למסע אמיץ לחשוף את האמת שמאחורי השקרים. היא עצמה לא בטוחה בדיוק מאיפה היא מוצאת את האומץ לקום ולצאת אבל היא עושה את זה באומץ.
למה אהבתי אותו?
הדמויות בספר צבעוניות ומעניינות, וכולן עוברות תהליכים מרתקים במהלך המסע הזה.
הן כולן מציעות לנו מעין חורי הצצה לחייהם, למחשבותיהם, לעצב שלהם ולשמחות הקטנות. אהבתי את החיבור בין דורית לדודה שלה, ואת המסע ששתיהן עורכות בעקבות האמא ואת כל הגילויים שנילווים לו.
בלי לעשות יותר מידי ספויילר, פשוט צפו להפתעות.
פחות אהבתי את ההערצה הבלתי נשלטת הזו לדולי פרטון, כולל העובדה שגיבורת הספר מדמיינת את זמרת הקאנטרי גדולת החזה לצידה, בערך פעם בכמה שעות.
תכלס אני מכירה את ההערצה הזו שלא תמיד היא רציונלית ולא תמיד ברור למה מעריצים דווקא את האמן הספציפי הזה ( אני למשל בגילה הערצתי את להקת הסקורפיונ'ז…), אבל תכלס מי בכלל היום מכיר את דולי פרטון ברמה כזו, לא כל שכן מדמיין את כל מהותה כחלק משגרת חייו?חוץ מזה ומהחזרה על ביטויים מסויימים בחצי-אנגלית חצי-עברית שהייתה קצת מתישה לטעמי, מאוד אהבתי את הספר!
איך הוא מתחיל?
"בפעם הראשונה ששמעתי שיר של דוֹלי פַּרְטוֹן לבי נעצר ועולמי רעד. אני יודעת שזה נשמע כמו ניסוח קצת מליצי לילדה בת ארבע־עשרה, אבל החוויה הזאת כל כך הסעירה אותי, עד שפשוט ידעתי שהחיים שלי לא יוכלו לחזור לקדמותם. בסופו של דבר התברר שצדקתי, כי ההיכרות שלי עם דולי הובילה לרצף אירועים שלא רק שינה את חיי, אלא השפיע גם על החיים של שתי הנשים הכי קרובות אלי: אמא שלי, שרה, ואנטי רייצ'ל, שזה בעצם דודה רייצ'ל באנגלית, וככה אני ואמא קוראות לה. חוץ מזה, למרות שאני חיה רק ארבע־עשרה שנים, הספקתי לעבור כמה וכמה חוויות משַנות חיים, כך שאני חושבת שאני בהחלט מוסמכת לדעת מתי מישהו עובר חוויה כזאת.
השינוי הראשון שעברתי — ואני מתנצלת שאני ככה מנפנפת בזה על ההתחלה, זה לא שאני רוצה רחמים או הזדהות, פשוט אלה העובדות — הוא שאבא שלי מת לפני שנולדתי. נכון שעדיין לא הייתי בחיים, אבל אין ספק שהמוות שלו שינה את חיי, ובכל מקרה שינה את החיים של אמא שלי מן הקצה אל הקצה, ולכן גם את החיים שלי.
שנית, במהלך חיי הקצרים כבר חייתי בכמה יבשות שונות. נולדתי בניו יורק, בגיל חודשיים עברתי להודו, שבה נולדו אמא שלי ואנטי רייצ'ל, ובגיל שנה עברתי לישראל. אני מאוד מקווה שאתם לא חושבים שבגלל שהייתי קטנה זה בכלל לא נחשב. יש הסכמה כללית שחוויות שעוברים בגיל צעיר משפיעות על החיים הבוגרים, וכדוגמה אפשר לתת את הסדרה "דֶקסטר". הגיבור שם הפך לרוצח סדרתי אחרי שישב כמה ימים בתוך מכלית מלאה בַּדם של אמא שלו שנוסרה לחתיכות. כן, אני יודעת שדקסטר הוא דמות בדיונית, אבל אני נותנת אותו כדוגמה לכך שהמון אנשים מסכימים שחוויות שעוברים בגיל צעיר משפיעות על העתיד, ועובדה שאפילו ביססו על זה סדרת טלוויזיה." (…)
