הכמיהה שלי להיות אמא

ערב חג השבועות, חג הביכורים, יוצאת מבית החולים כשאני עוטפת ומחבקת בידיי את בני בכורי

צילום ביתי

כל כך פיללתי לזה, אפילו שלא הבנתי לעומק וידעתי מה זה אומר בדיוק, אך משהו בי קדום, פנימי ועמוק בער והגוף כמו ביקש מעצמו. עוד יום ועוד יום והתקווה גדלה אולי הפעם זה יקרה והבשורה המשמחת תגיע.

הגיעה תשובה והיא שוב שלילית לאחר אינספור ניסיונות.
לכאורה זה דבר טבעי, ראשוני ובסיסי של כל אישה זה להרות, כך חשבתי לעצמי, ואני לא מצליחה. המחשבות שאני לא מספיק אישה, שאני כישלון, הציפו והעצימו את הכאב.

עבר חודש ושוב ניסינו,  האמנתי, חלמתי, פנטזתי, השתוקקתי, צמאתי, חיכיתי, קיוויתי, פיללתי, התפללתי, דמיינתי, החזקתי, קיבלתי, נשברתי, בכיתי, זעקתי, כאבתי, נאספתי ושוב אותו מעגל.

"מתי תיכנסי כבר להיריון?"
"את יודעת השעון לא עוצר, כדאי שתזדרזי"
"אח"כ כבר יהיה לך קשה יותר להיכנס להיריון"

כל מה שרציתי לומר להם "תעזבו אותי בשקט, אתם לא רואים או מרגישים שאנחנו מנסים וזה לא הולך?"

הלחץ במעגלים הסובבים אותי רק הגבירו את המתח והתסכול שלי, את השנאה העצמית ותחושת הכישלון כאישה.

צילום: אפרת וייצמןצילום: אפרת וייצמן

מבלי שיכולתי להסביר עדיין משהו בתוכי ידע שזה לא טוב בשבילי ובשביל הגוף שלי, החלטתי לעצור ולהפסיק לאחר זמן מה את הטיפולים ההורמונליים, שגרמו לי להשמין ולהתנפח, הגבירו את התסכול והמצב הרגשי המעורער שהייתי שרויה בו.

לא יכולתי כבר לסבול את המדידות של טמפרטורות הגוף לבדוק מתי אני בביוץ, שיאמרו לי מתי לקיים יחסי מין, את המתח האינסופי וכל מיני הנחיות והמלצות מסביבי, החלטתי שאני מרפה ומשחררת.

"אני אחזור אליך כשאהיה בהיריון" כך נפרדתי לשלום מהרופא נשים.

צילום עצמי - בתקופת הטיפוליםצילום עצמי – בתקופת הטיפולים

עבר זמן רב שבו לא הפסקתי לדמם, כמו שהגוף ביקש להוציא, לנקות ולשחרר מתוכו את הפסולת, המתח והמטענים שהצטברו עם הזמן.

באחד המפגשים של מעגלי נשים, עשינו מדיטציה ותוך כדי המדיטציה לא האמנתי למה שראיתי בדימיון.
הייתכן? אולי אני סתם מפנטזת, מדמיינת?

חששות ופחדים מהולים בריקוד קטן של שמחה בלב, אך התמונה הייתה מאד חזקה וברורה, עובר קטן ומקסים גדל בתוכי – בני בכורי (כן, כבר אז ידעתי שיש לי בן), שמחה, הקלה ובכי הציפו אותי, בא לי היה לזעוק לשמיים "אני בהיריון" אך שתקתי, פחדתי שאולי זה תעתוע, רק חלום שלי, כמו שהיה בעבר.

צילום ביתי

צילום ביתי

 

החלטתי, עד שאהיה בטוחה, לא אספר לאף אחד אפילו לבעלי על מנת לא לגרום לו להתאכזב במידה והתשובה תהיה שלילית שוב.
לאחר 4 ימים ארוכים של המתנה מורטת עצבים, תקווה ותפילות בלב, קיבלתי את הבשורה המשמחת שאני אכן בהיריון.

בבת אחת שיחררתי את המתח, הכאב והבכי שהיו אגורים בפנים בצעקת השמחה.

מתוך אלבום משפחתי

כמה סימלי ומשמעותי בשבילי היה להשתחרר מבי"ח בערב חג השבועות, חג הביכורים, כשאני עוטפת ומחבקת בידיי עם בני בכורי כמתנת ביכורים לתא המשפחתי ולבית שהיה בתהליך בנייה.

המסע שלי והמשמעות בשבילי כאמא וכאישה רק החל.

 

 

לימור חממי
מנחה קבוצות בתנועה לנשים, תנועה מונחית וריקוד חופשי בגישת ריו-אביירטו. מאז רחם אימי אני בתנועה, רוקדת וזזה. נשואה ואמא ל 3 +ארנבון. אוהבת טבע, אוהבת להכיר ולחבר בין א-נשים. מאפשרת ומלווה נשים דרך התנועה במרחב מכיל ובטוח חוויה תרפואית, דרך חיבור לעצמן, לגוף שלהן ולמעגל נשים שסביבן. מנהלת קבוצת נטוורקינג נשי. יזמית לימור חממי - לרקוד את החיים