הקמפיין

זה התחיל כסיוט, נמשך כקמפיין, הגיע לאולפני ערוץ 2 וההמשך בו יבוא. קמפיין השכן המעצבן יצא לדרך. (סדרה בהמשכים. פרק חדש יפורסם כל יום שני וחמישי)

בחורה עם מחשב נייד

כתבתי על במה זו על השכן המעצבן שלי שממרר את חיי  זו היתה רק ההתחלה.

תיארתי לכם בבלוג הקודם בצבעים חיים מה עברתי. (שכנות רעה) למרות הסיוט, ישבתי בשקט חמש שנים ונתתי לשכן, איך נגדיר את זה מילים עדינות: "לעשות לי את המוות" או שנשתמש במטאפורה קצת יותר בוטה: נתתי לו להשתין עליי בקשת, כשאני, במשך כל השנים האלה אומרת לעצמי ולסובבים אותי שזה גשם.

כמו שקורה לאנשים מסוימים, שמתבשלים ומתבשלים ולא מתלוננים. סופגים, ומנסים להבין את הזולת, ולחשוב על הרקע הקשה שממנו בא, או העבר, או הילדות העשוקה או השד יודע מה  – פתאום, ביום בהיר אחד, נשבר לי מהשכן הקטן והמעצבן שלי. כשנשבר – אז נשבר עד הסוף. אין אלוהים.

אני לא אדם אלים, לא יודעת ללכת מכות, לא מקללת כמו שהוא עושה, לא צורחת, אין לי אפילו אוצר מילים מתאים שכולל אברי מין, איחולי מיתה צבעוניים ומשכנעים ותיאורי רצח פלסטיים. לא  קיבלתי חינוך מתאים לזה מהבית. אני גם לא מפעילה בפול ווליום את המערכת בשעות הקטנות של הלילה, לא חוסמת חניות, לא מפזרת לו עלים על האוטו שלו. לא יודעת להשתמש בכלי הטרור הזמינים לו בכל עת וגם לא רוצה להיות כזו לו יכולתי. אני הולכת בדרכים חוקיות. לגיטימיות.

הקמפיין

כשנשבר לי – עשיתי מה שאני כן יודעת לעשות, כאשת תקשורת משופשפת: יצאתי בקמפיין.

מה עושים בקמפיין?

בקמפיין בונים מסר מרכזי שיש בו קריאה לפעולה,

בודקים ומסמנים את קהלי היעד,

מאתרים את המדיות הנכונות ולעיתים גם עושים לובי או פונים למערכת המשפטית.

יישמתי את כל מה שאני מלמדת מנכ"לים ודוברים בסדנאות ואימון תקשורתי אישי – הפעם על עצמי. בניתי קמפיין לכל דבר. האמת, שמעבר לאסטרטגיה וטקטיקה, היה לי גם טיימינג טוב וקורטוב של מזל – ייצרתי באזז והוא התחיל להתגלגל מעצמו. הבלוג הראשון בסלונה, היה החוליה הראשונה בשרשרת. לגבי התוצאות – מוקדם לומר. הקמפיין עדיין בתחילתו. אני מזמינה אתכם להצטרף למסע

🙂

בקמפיין מקצועי (ואני אשת מקצוע) בונים אסטרטגיה מסודרת ודרכי פעולה (טקטיקה)

להלן התכנית. אשתף אתכם גם בכל תהליך הביצוע. שלב שלב

קמפיין השכן המעצבן


אסטרטגיה:

מסר "מאבק בטרור וזכות השיבה"

* טרור= התעמרות השכן. זכות השיבה= דרישה להשיב למעוני את השלווה

קהל יעד מובילי דעה (עיתונות) מקבלי החלטות (עיריית רעננה) אנשי שטח (דוורים ודואר ישראל) גולשים ברשתות חברתיות (ליצירה והעצמה של באזז)

מטרה להוריד את השכן המעצבן מהגב (דהיינו: לקבל חזרה את הכתובת שלי, לא לשמוע מוסיקה בפול ווליום בשעות הקטנות ועוד)

טקטיקה:

  • התחלת באזז בכלי עממי: הבלוג
  • חשיפה גדולה ככל הניתן של בלוג לקהילה המיידית בפייסבוק ובסלונה
  • חשיפה בעיתונות הממוסדת

.

כתבתי את הבלוג.  בסלונה אהבו ופרסמו ככתבה, תחקירן זריז, שעובד על סדרה מסקרנת לערוץ 2 בשם "סיוט של שכנים", קרא, יצר קשר דרך הפייסבוק – והשאר: היסטוריה.

שמו אריה. בחור חמוד. כמי שהיתה עיתונאית המון שנים, אני יודעת שפגיעתה של התקשורת יכולה להיות רעה. התייחסתי בחשדנות רבה לאריה זה. אבל, לכל השאלות והחששות, הוא ענה באורך רוח והוא עשה עליי רושם רציני. סיכמנו על פגישה בלשכתי השנייה – ארקפה רעננה. הוא הסכים שאתמקד אך ורק בבעיה אחת עם השכן – בעובדה שהוא הוסיף את הבית שלו לרחוב שלי וגם גנב לי את הכתובת. (בבעיות האחרות אני מטפלת בדרכים אחרות, עליהן עוד יסופר). התרציתי. החלטתי ללכת עם החשיפה הזו עד הסוף. לא ממש עד הסוף. לא להוריד את הבגדים או משהו כזה. אבל, לספר משהו מהסיפור שלי לכל עם ישראל בערוץ הכי נחשק – ערוץ 2,  זה בהחלט כן.

בפרק הבא: לקראת הופעה בטלוויזיה

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.