כמו באגדות הילדים, הכל התחיל בריצת בוקר קלילה אל הבנק. חיכתה לי שיחה בארבע עיניים עם פקיד חמור סבר שהסביר לי באריכות שאם לא אכסה את המינוס אז…
בזמן ההמתנה, עלעלתי בגיליון ׳ישראל היום׳. העיתון הזה הוא ממש לא מקור המידע שלי, אבל קרוב משפחה, איש יקר, מקצוען להפליא וחרוץ בצורה מדהימה, עובד שם, ואת טביעת אצבעו בדפי העיתון אני מגלה לא פעם ולא פעמיים. בזכותו אני מציץ ביומון הזה כשהוא מונח לצידי על הספסל.
הבוקר נחתתי על ההורוסקופ וגיליתי את האמת עלי ועל מזל סרטן:
״מה שהכי בא לכם לעשות זה לצאת לחופשה אבל ייתכן כי המצב לא מאפשר מותרות שכאלה. אתם מתוסכלים מאוד ומגלים תוקפנות כלפי הסביבה. חשוב לשמור על שפיות למרות הלחצים מסביב״.
דברי אלוהים חיים.
חופשה ניו-יורקית, מה-זה-מתאימה לי. ווילג׳, סוהו, אפר-ווסט סייד. מחצית מחיי העברתי בצילם של גורדי השחקים העצומים של מנהטן, ולולא הייתי אדיוט, שהגעגועים והרצון לגדל כאן את בנותי, החזירו אותו לארץ שאוכלת את יושביה ללא רחמים, יתכן והיום הייתי עוד יהודי גלותי, שהעברית שלו נשמעת משונה, האנגלית שלו נשמעת אפילו גרוע יותר והשורשים שלו כבר מזמן התייבשו באוויר הקסום של הכרך הגדול.
ניו-יורק רחוקה, הבנק יושב עלי כאבן ריחיים, באוויר עדיין ריח השרוף של ל״ג בעומר ויש יום חופש לבנות.
מה עושים?
כתוב בהורוסקופ שאני חייב לשמור על שפיות למרות הכל. להירגע.
אז נסענו לשוק של רמלה.