הכי אחי שלי – וכדאי לי להרגיש….

כן, שמענו כבר בהרמת גבה ובשמץ של זלזול בטון הדיבור: מה כבר אפשר להפיק מדיאלוג וירטואלי חוץ מסקס מזדמן? בשיעור שלי למדתי שאפשר ללמוד גם דברים
אחרים…..אולי שווה לנסות, לפעמים אפשר גם אחרת. אפשר למצוא טוב. טוב מאד אפילו.

בחורה עם מחשב נייד

מתי תלמד כבר  שאני אוהבת אותך פשוט, לא מפני שאתה X או Y , ולא מפני שאתה – אתה (בסטטוס, בעיסוק),אלא ומפני שבשבילי אתה חף מכל פוזה (ואני לא יודעת להתמודד עם כאלה וגם לא רוצה), ואתה חבר הכי טוב בעולם, ואני יודעת שאם אני אצטרך אותך – אתה תהייה בשבילי בכל יום ובכל שעה, וכבר הוכחת לי את זה הרבה יותר מפעם אחת – מתי תלמד ותרגיש את זה כבר??????.
אתה יודע מצויין שאני מעולם ולעולם לא זקוקה לחובת ההוכחה מבחינתך, אבל רק מהמקום של החברות אני יודעת שיש לי את זה ממך, אתה לא יודע להיות אחרת….לפחות בשבילי. יש דברים שאנשים אחרים לוקחים כמובן מאליו, יש דברים שאנשים אחרים חושבים מן הסתם שאתה חייב להם, אני מעולם ולעולם לא חשבתי ולא אחשוב בצורה הזו, אני הכרתי אותך בתור צ. מהוירטואל, פשוט בתור צ. ולמדתי שאתה בעצם החבר הכי טוב שיכול להיות לי, פתאום הבנתי (אתה לימדת אותי משהו שהיה קשה לי להבין אותו, היה לי קשה להתפכח ממנו) שחברי אמת ממש – יש ספורים ממש ונקבל עודף מיד אחת והם באמת נדירים ומיוחדים. יש מושג דומה ומזכיר: חברים (אין לך מושג עד כמה היה ולפעמים עדיין קשה לי עם זה) – אבל בדרך כלל לא תפנה אליהם כשתצטרך משהו ממש דחוף באמצע הלילה. נכון, יש אנשים שקרובים לי יותר באופן יחסי – אבל הם כל כך מועטים שלדעתי אפשר לספור אותם על כף יד אחת ולקבל עודף. ההתפכחות בנושא הזה, פתאום השימוש במושג "חברות" – קיבל תחושה כלשהי של זילות לטעמי. אנחנו משתמשים במושג הזה הרבה יותר מכפי שראוי שישתמשו בו. כמה ממעגל המקורבים לנו הם באמת חברים ? אתה לימדת אותי את השיעור הזה. כעסתי עלייך, זוכר? בעטתי במחשבות ובאמירות שלך, אמרתי שאתה ציני, שאתה סתם אנטיפט – אתה זוכר?כמה דמעות נשפכו בשיחות האלה, סביר להניח שאם לא היית הכי אחי לא היית נלחם על החברות, אבל אני חושבת הכי אחי שלי – שבאותה תקופה של בכי ודמעות, כשהרגשתי שאתה נלחם עלי ועל מה שאני חושבת ומרגישה ידעתי שהרווחתי אח – אח שהוא משפחה. גם עכשיו כשאני כותבת אני תוהה? הכל התחיל מאחורי מסך מחשב?? 🙂
כמה פעמים העברתי אותך את מסעות ההישרדות האלה של גולני וגבעתי, רציתי לבדוק ולהיות בטוחה שאתה באמת חבר כמו שאתה מצהיר, שלעולם תעשה את מה שהבטחת, שלעולם תהייה נדיב ותושיט יד לזולת עד כמה שתוכל, שתהייה שם ברקע, בשקט כי משם עושים דברים באופן נסתר , אצילי ונהדר. הבטחת – קיימת. לא חשוב כמה מכשולים היו בדרך, היית שם.
עד שבאת ידעתי להגיב בציניות, בחיוך מרומז או סתם בתשובה עניינית, ודרך המסך והחיים לימדת אותי לחבק ולחייך וזה בסדר גם לבכות, ובכי זה לא תמיד חולשה, אבל מותר וצריך גם להפגין חמלה, וזה בסדר גמור לאהוב ואפילו לחבק באמצע הרחוב.  לימדת אותי שמותר להיות גם אחרת. זה לא עושה אותנו קטנים יותר – ההיפך זה מראה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיראות ולהיתפס גם כאחרים.  לימדת אותי שזה בסדר גמור להיות אנושי ולהפגין חולשה וזה לא הופך אותי לחלשה. המון פעמים בכיתי כשאמרת דברים לא פשוטים – זה לא קל כששמים לך מראה מול הפנים ואומרים : היי……
זה אולי נשמע ביזרי – אבל עד שנפגשנו (בתחילה וירטואלית ), דאגתי לשמור על פאסון, תמיד להיות חזקה, תמיד לשדר בטחון, תמיד להיות זו שתהייה עם התושייה, שתהייה יוזמת ומארגנת ובכלל……אחת לתפארת. אם זה לא היית אתה הכי אחי – הייתי היום לגמרי אחרת. הייתי אולי נשארת בדמותי מי שאני , אבל שורפת את כל האנרגיה שיש בי בניוטרל, הייתי עסוקה ב"מה יגידו" ואם זה מקצוע מבוקש במקום להיות מחוברת למי שאני באמת , למה שאני רוצה ויכולה לקבל ולהעניק.
השיעורים שאנחנו נותנים אחד לשני הם בשבילי מסע מסביב לעולם, ויש מדינות עולם שלישי שבהן שנינו לומדים דברים שלא היינו יודעים שהם בכלל במסגרת הקיים, מושגים שלא היו ברפרטואר שלנו ופתאום הם חלק מאיתנו, לימדתי אותך לראות ולהנות מסרט נשים (נו, להגיד שאתה נהנה מסרט נשים -זה ממש להסחף) ומצד שני לדעת שככה זה אתה אחי – עובד, משחק בגאדג'טים או יוצא לכמה ימים בענייני עבודה. למדנו שאנחנו ממש לא צריכים את ההדדיות, שזה בסדר גמור שלכל אחד יש את העולם שלו, רק חשוב שמדי פעם העולמות ייפגשו לאיזה מפגש פסגה.:)
ילד, שיש איזה סרט  עם יריות ומתח אני מסתכלת דרך אצבעות כף יד פרושה….אני מציצה, ואתה מגניב כזה חצי חיוך ולוחש ככה בקול : זה בסדר, מותר לראות סרטים גם ככה…..אתה מצחיק אותי, אתה תופס אותי במקומות שאני בדיוק לא "על המשמר",
תרשי לעצמך להתפרק – ואני מביטה בזוית העין, חצי מוכנה לריב, מ'זתומרת? מי התכוון בכלל לריב? לא לא, הוא אומר לי…..רואים שארזת תיק לפסגת שלום….:) מה, אתה לועג לי אני כבר עם צפורניים שלופות? תגידי- הוא אומר לי : "מתחשק לך לריב"? – אתה יודע מה הכי אחי שלי? מתחשק לי לפעמים……אתה מעצבן אותי שאתה תמיד בסדר ואתה בדרך כלל גם מבין אותי…:) למה אתה לא יכול להיות לפעמים מנייאק אמיתי? ככה משהו שורשי, שאני אוכל להוציא אגרסיות?? :))
לפעמים אני רוצה לריב- ככה ריב בריא כזה, לשבור כמה צלחות על הרצפה, שאגיד ש"אין סט כוסות מתאים כי 2 שברנו באיזה ריב. כנראה שצריך פרטנר לריב אמיתי – ואתה לא ממש כזה האשמתי אותו, אתה לא אנושי, אתה יותר מדי טוב, ……..
באותו ערב הוא לקח את הרכב ונסענו להתאוורר קצת צפונה ליד הים, חלצנו סניקרס וככה הלכנו על החוף, זה מצחיק ואולי הכי נורמלי בעולם איך מי שהכרתי את הרשת והפך להיות הכי אחי, מחבק אותי על שפת הים ומספר לי איך אנשים תופסים אותי…איך רואים אותי ואיך חווים אותי. את נבהלת הוא אומר לי ואני מסתכלת עליו – תשעני עליי, אני לא הולך להרוג אותך – את זה את בטח יודעת….כן בייב, אני יודעת, אל תהייה גיבור.
מסתבר שללמוד להשען על מישהו זו חוכמה לא קטנה, להרשות לעצמך לסמוך, להאמין שזה באמת חבר, לדעת שכמעט "אין ארוחות חינם" – באיזשהו מקום יבוא תו מחיר (עד כמה שזה מבאס), אבל לזכור גם להנות לתת קרדיט כמעט לכל אחד. לתת – כמעט עד הפגיעה הראשונה, לנסות לא להרשות לעצמך להפגע למרות שזה כואב , אבל זה אנושי – לא שזה מומלץ בתור אורח חיים…:).
את יודעת מה אמר לי דרלינג? תני לעצמך רשות לסמוך עלייך, חבקי את עצמך – חבקי את מי שראוי לחיבוק, זו לא חולשה – זו אנושיות. שמרי עלייה, שמרי עלייך.
בואי מותק, את מרשה לי חיבוק (?) – מתחיל להיות מאוחר….אנחנו חברים ואני עייף….בינתיים, את הדמעות שאת מנסה להסתיר ממני כבר יותר משעה מותר לך לשחרר, זה בסדר, מותר לך לבכות……אני לא אחשוב שאת פחות – אני אוהב יותר.
תזכרי שהיינו פעם וירטואליים – ותראי איך הפכנו משפחה……:)