עברה שנה מאז "הטיול אחרי צבא" שלי בהודו. טיול שהיה מלא מתחילתו ועד סופו בסימני דרך שכיוונו אותי אל הייעוד שלי. הסימנים היו כמו Waze שהובילו אותי בדרכים, בצמתים ובפניות עד להכרזה המיוחלת "הגעת אל היעד".
בפוסט זה אספר לכם איך סימנים הובילו אותי מניהול משאבי אנוש להיות יועצת בקלפי טארוט, תפקיד שלא תמצאו בהגדרות של לשכת התעסוקה.
במשך 25 שנה עבדתי במגוון חברות. קצת אחרי גיל 50 הרגשתי שדי, מיציתי, רציתי משהו אחר אבל לא ידעתי מה. עזבתי את העבודה מבלי לדעת מה הלאה.
לקראת הטיול להודו אמרתי לעצמי ולסובבים אותי "בהודו אמצא את האדם שיראה לי את הדרך לתפקיד הבא שלי" אבל בחלומות הכי הזויים שלי לא חשבתי שזה האדם שאמצא. יעד ראשון בהודו – דרמקוט. עיירה פסטורלית בין העננים אל מול הנוף הקסום של הרי ההימלאיה. בסיום הטראק הראשון בחיי עמדתי על ראש ההר בתחושת נצחון והנצחתי את הרגע. מה שווה להנציח אם לא מעלים לאינסטוש עם קצת קונפטי? אז שמתי קונפטי והעלתי בפוסט יפה וחגיגי – סוף מסלול רשמתי בתחתית. לא ידעתי שזהו רק תחילתו של מסלול. למחרת נפגשתי עם טניה, קוראת בקלפים הודית. יש לי רומן כבר 20 שנה עם קלפי הטארוט, רומן סודי שמתנהל בחושך, בשקט. בשלב זה עדיין לא יצאנו מהארון.
סימן מס' 1: הקלפים – שאלתי את טניה לגבי עבודה עם הטארוט. הקלף שיצא השאיר אותי המומה. קלף ההצלחה. תשובה טובה יותר מזו לא הייתי צריכה. העניין שהוא היה כמעט זהה לתמונה שהעלתי יום לפני. איפה הנמר? הוא היה קעקוע ענק על הגב של טניה.
סימן מספר 2: מ Weka ל Wicca – לאחר שיחה קצרה עם טניה היא הכריזה שאני Wicca. מקום העבודה האחרון שלי נקרא Weka. לא זכרתי שהזכרתי זאת וזאת לא היתה הכוונה שלה. Wicca היא דת שעוסקת במאגיה, בעבודה עם אנרגיות והרבה דברים קסומים שמסקרנים אותי. טניה הכירה לי את Anuj מכשף שחי בעיירה נידחת יומיים נסיעה מאיתנו, שהסכים ללמד אותי את סודותיו. עשינו חשב מסלול מחדש ונסענו בדרכים לא דרכים עד שהגענו. במשך 3 ימים ארוכים ומסתוריים למדתי את תמצית סודות ה Wicca ובסופם, בליל ירח מלא, מול חורשה חשוכה, עברתי טקס אנרגטי שפתח לי את כל הצ'אקרות.
סימן מס' 3: האלכימאי – שמעתי על הספר אבל לא ממש ידעתי במה מדובר. משום מה הרגשתי בהודו שאני צריכה לקרוא אותו. חיפשתי ומצאתי אותו באחד השווקים. הספר מדבר על סימנים, להקשיב לסימנים שהיקום שולח בכדי להגיע ליעד שלך. ההתחברות לספר היתה מיידית. הספר הנחה אותי לאורך כל הטיול ופתח את עיניי לסימנים. לימים כשהתחלתי לעבוד עם קלפי הטארוט הבנתי ששפת הטארוט היא שפת הסימנים והייעוץ הוא באמצעות הפירוש שאנחנו נותנים להם.
סימן 4: המחלה שהשאירה אותי בבית – חזרתי מהטיול, עדיין ללא סגורה לגבי המשך הדרך. התחלתי ללמוד בשנית טארוט בכדי למלא את הזמן. הייתי זקוקה לעוד סימן שזה היעוד והוא הגיע בדמות חיידק אלים שייבאתי מהודו שהתלבש לו על מקום שעבר ניתוח לפני הטיול (סימן שממנו התעלמתי) וריתק אותי למיטת בית החולים לחודש ימים. את ימי ולילותיי בבית החולים מילאתי בלימוד והבנת הטארוט לעומק. סימן ברור יותר מזה לא הייתי צריכה.
הגעתי אל היעד. כיום אני יועצת באמצעות קלפי הטארוט. יועצת ולא מגדת עתידות 🙂
