היקום נגד אלכס וודס/גאווין אקסטנס

בלי המטאוריט הייתי אדם אחר לגמרי. היה לי מוח אחר- חיבורים אחרים, תפקוד אחר. ולא היתי מספר לכם את הסיפור הזה עכשיו. לא היה לי שום סיפור לספר…

בחורה עם מחשב נייד

2015-03-21 17 41 08

יום אחד חייו של אלכס בן העשר משתנים. מטאוריט נופל על ביתו ופוגע בראשו.ומה הסיכויים שזה יקרה? האם היקום יוצא נגדו?
גאווין אקסטנס בספרו, מתאר מה קרה לאלכס וודס בעקבות אותו היום הגורלי ששינה את חייו של אלכס ושל הסובבים אותו. באילו מכשולים אלכס עתיד להיתקל וכיצד הוא יתמודד איתם….
וכפי שידידתו של אלכס אלי אמרה לו: אתה יודע , וודס, ככל שמסתכלים יותר עמוק, ככה החיים שלך נראים יותר מוזרים", "החיים שלך נשמעים כמו איזה אגדה דפוקה לגמרי. כדאי שתכתוב את הביוגרפיה שלך. זה יהיה להיט".

אלכס וודס הוא בנה של מגדת עתידות, תולעת ספרים ובעל עניין וידע רב בתחום המדע, השואף לגלות את "התאוריה של הכל". אכלס שגם כך היה נחשב ל"עוף מוזר",חלה בעקבות המאורע באפילפסיה. והופך למושא ללעג בקרב תלמידי בית הספר.
וכך קרה, שיום אחד, לאחר קטטה עם בריונים בבית ספרו, אלכס בורח מהם ונקלע לשטחו של מר פיטרסון. הוא מתחבא בחממה של מר פיטרסון (שלימים תתגלה כחממת גידול של מריחואנה),
ומואשם בהרס שלה מעשה ידי הבריונים. מר פיטרסון ואמו לא מאמינים שהוא לא האשם והוא מקבל על עצמו לפצות את מר פיטרסון בכך שיעשה עבורו עבודות שונות.

הכרות זו בין מר פיטרסון האלמן המתבודד, הופכת לידידות מופלאה וקסומה, שמהווה חלק עיקרי בסיפורנו. מר פיטרסון מכיר לאלכס את ספריו של קורט וונגוט ומוזיקה קלאסית. ואלכס הופך להיות חברו הקרוב ביותר, שמוכן לקחת על עצמו משימה קשה מנשוא בשם החברות.עליה תצטרכו לקרוא בעצמכם 

בעקבות הפגיעה במוחו של אלכס, אלכס מתעניין במדעי המוח , לומד את הנושא וכך גם לומד איך למתן את התקפי האפילפסיה שלו.
מוחו של אלכס הופך להיות כל עולמו, לכן הוא שוקע בעולם הספר ובעולמו הפנימי.
אצל כל אחד מאיתנו המוח יוצר יקום שלם ייחודי משלו. הוא מכיל את כל מה שאנחנו יודעים. את כל מה שאנחנו רואים וכל מה שאנחנו נוגעים בו. כל מה שאנחנו מרגישים וזוכרים. במובן מסויים המוח שלנו יוצר בשבילנו את המציאות. בלי המוח אין שום דבר.
אני בסך הכל תקוע בתוך המוח שלי, וזה לא מצב כל כך נורא. המוח שלי, עם קצת עזרה ממוחות של אנשים אחרים, יכול לקחת אותי למקומות מעניינים מאוד וברוא כל מיני דברים נפלאים. למרות מגרעותיו המוח שלי, החלטתי, הוא לא המקום הכי גרוע בעולם.
גיליתי שניוטון היה טיפוס די מוזר ומעניין. התברר שהוא גילה את כוח הכבידה ואת חוקי התנועה שלו בזמן שלא היה לו שום דבר אחר לעשות, כי הוא היה כלוא בבית מפחד מפני המגיפה- כלוא בתוך מוחו. זה היה די מעניין.

אלכס שקוע בעולמו הפנימי ובו זמנית סובל מבעיות תקשורת עם סביבתו. מצד אחד הוא מאוד בוגר, מצד שני, הוא איננו יודע איך להתנהג במצבים שאנשים רגילים יודעים להתמודד עימם.
מר פיטרסון אף אומר לאלכס: "יחסית למשהו שיודע כל כך הרבה על המוח, נראה שאתה לא מבין כלום בנפש".

גאווין אקסטנס עושה אומאז' לקורט וונגוט. גיבורנו, אלכס אף מקים קבוצת קריאה בשם"הכנסיה החילונית של קורט וונגוט".
קורט וונגוט, סופר אמריקאי שיצירותיו, ובהן "בית מטבחיים חמש", "עריסת חתול" ו"יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר", משלבות סאטירה, קומדיה שחורה ומדע בדיוני. כתיבתו עוסקת במגוון נושאים, לעתים אוטוביוגרפיים, לעתים אפוקליפטיים ולעתים אף שילוב של השניים, תוך פריצת גבולות רעיוניים וצורניים.
הפילוספיה שמלווה את סיפוריו של וונגוט מלווה גם את חייהם של אלכס ושל מר פיטרסון.
אצל וונגוט אף פעם אסור להאמין לנימה הקלילה שלו. ככל שהבדיחה מצחיקה יותר, ככל שהאווירה משועשעת יותר, כך המטרה שלו רצינית וכבדה יותר. הוא אמר דברים דומים בעצמו, נדמה לי- ולא פעם אחת. צחוק, קלילות, גיחוך- רוב הפעמים הם נטועים בייאוש עמוק.
כפי שמר פיטרסון ציין, אם הינו צריכים לחיות את החיים שלנו בדיוק כפי שהם- אותן הצלחות ואותם כישלונות, אותו אושר, אותה אומללות, אותו עירוב של קומדיה וטרגדיה- האם היינו רוצים בזה? האם היה בזה טעם? וככה זה גם אצל וונגוט.
הרצון החופשי, הופך להיות נקודת שיא בחייהם ובחברות בין אלכס למר פיטרסון (זוכרים את אותה המשימה הקשה שאלכס לוקח על עצמו, שאמרתי שתצטרכו לקרוא בעצמכם? ). בשביל וונגוט, רצון חופשי הוא תמיד עניין נתון וידוע מראש. זה משהו שאנחנו מתייחסים אליו יותר מידי כאל מובן מאליו, אבל זה גם משהו שיכול להעלם די בפתאומיות. חלק מהתרגיל המחשבתי שהוא עשה ב'רעידת זמן' קשור בדיוק בתסריט כזה. אנשים נאלצים לחיות על טייס אוטומטי- כשהם יודעים בדיוק מה יקרה בעשר השנים הבאות, ואין להם שום דרך לשנות את זה אפילו לא קצת. נהוג להתייחס לזה בתור החלק הכי פחות חשוב בסיפור, אבל בעצם עמוק בפנים זה החלק הכי חשוב. כי וונגוט היה מישהו שידע בדיוק איך מרגיש מי שאיבד את הרצון החופשי שלו.
קורט וונגוט ידע טוב מאוד להכיר בערך הרצון החופשי, אבל הוא גם הבין את מגבלותיו- איך ופתאום הוא יכול פתאום להלקח מאיתנו.

אסכם ואומר, שספר זה מסופר אמנם בנימה קלילה והומוריסטית, אך הוא טומן בחובו אסונות, כאב אנושי והתמודדויות קשות. אולי ניתן לומר שהוא דומה במובן זה לספריו של וונגוט.

אסיים את הפוסט בציטוט מדבריו של אלכס: "הרשו לי להגיד לכם משהו על אודות הזמן: הוא לא מה שאתם חושבים. לא מדובר בפעימות סדורות שנוקשות באותו קצב אצל כל אדם בכל פינה ביקום. לזמן יש ערכים שונים לאנשים שונים בנסיבות שונות. איינשטיין הוכיח את הרעיון הזה מתמטית, אבל מניסיוני שלי זה נכון גם מנקודת מבט סובייקטיבית."

XOXO
אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)