היער האפל- סיפור מטאפורי

בחורה עם מחשב נייד


Forest

את הסיפור הזה סיפרתי תחילה לבן הזוג שלי בהמשך סיפרתי שוב למישהי שהייתה חברה שלי , ורק אז הוספתי גם את סוף הסיפור.
כעת אספר אותו בשלמותו כפי שסיפרתי לבן הזוג ביחד עם התוספת היותר מאוחרת שסיפרתי לחברתי לשעבר:
בעולם שלי תמיד חשוך השמים אפורים וקודרים, אין שם פרחים היו בעבר אבל נבלו, יש שרידים של בניינים הרוסים ובחורה לבושה שחורים שהולכת יחפה על שדה קוצים ומסביבה עפים עטלפים ולוחשים לה באוזניים מי היא ומה היא שווה.
לפעמים ירדו גשמים ואז פרח קטן היה מופיע פה ושם… אבל גם הפרחים האלו תמיד נבלו לאחר זמן קצר.
העניין הוא שבלב היער האפל היה הר געש ענקי שנוצר לפני שנים רבות עוד כשהייתי נערה בבית הספר, בעבר הוא היה פעיל ומתפרץ אבל כבר במשך זמן רב עמד כבוי ושקט והיה מכוסה קוצים וכל המפלצות, השדים והנחשים ידעו שאין צורך לפחד ממנו.
אבל האש והלבה עדיין המשיכו להתקיים ולרתוח מתחת לאדמה עד שיום אחד התרחשה התפרצות געשית עזה.
לבה נשפכה לכל עבר וקברה כל מה שנקרה בדרכה בלי שאף אחד יצליח להימלט ולהינצל, הלהבות היו בכל מקום, השמים האפורים הפכו להיות אדומים וכל היער נשרף.
בעקבות ההתפרצות הגעשית התרחשו סופות וגשמים עזים ניתכו על מה שנותר לאחר השריפה וכך צמחו עצים, דשא ופרחים.
רק העטלפים הצליחו להתחבא בתוך מחילה מתחת לאדמה הם עדיין מחכים לרגע שיוכלו לצאת אבל כבר אין לי צורך לפחד, כי הבנתי שאני חכמה וחזקה יותר מהם.
בהתחלה כשסיפרתי את הסיפור לבן הזוג שלי הוא אמר "הלוואי והיה אפשר לגרש את העטלפים ולהפוך את הקוצים לדשא רך אבל זה כנראה לא מציאותי"
גם אני האמנתי שהיער האפל לא יחזור לפרוח וישאר קודר לנצח, חשבתי שאינני מסוגלת להילחם בכוחות עצמי נגד השדים, המפלצות, הנחשים והעטלפים ואף אחד בעולם לא יצליח לעזור אבל בסך הכול חיכיתי למי שהצית בי את האש לראשונה כדי שיגיע להבעיר אותה מחדש.
מאז אותו יום גורלי תחת שמים אפורים צומח היער הירוק למרגלות הר הגעש שעדיין פעיל ואני מקווה שיום אחד תזרח השמש.