"הידע מאיר חדרים נשכחים בבית האפל של ילדותנו. עכשיו הבנתי,
כיצד אני יכול לחוש געגועים הביתה, למרות שאני נמצא בבית" (ג'ק צ'סטרטון)
כאשר הילד שבתוכנו פצוע, מאגרי אנרגיית החיים שלנו מבוזבזים על שימור מערכות ההגנה שלנו. מנגנוני הגנה רבים כמו הדחקה והכחשה נועדו להגן על הילד הפנימי הפגוע שבנו.
אין זה בכדי כי הפסיכולוג הנודע יונג כינה את הילד הפנימי בשם "הילד הפלאי". כאשר נוצר קשר עם הילד הפגוע שבתוכנו מתחילה לצוץ יצירתיות אדירה המאפיינת ילדים ואותו הילד הופך למקור צמיחה ,התחדשות והנאה.
כאשר הילד שבתוכנו פצוע, מאגרי אנרגיית החיים שלנו מבוזבזים על שימור מערכות ההגנה שלנו. מנגנוני הגנה כמו הדחקה והכחשה נועדו להגן על הילד הפנימי הפגוע שבנו.
אין זה בכדי כי הפסיכולוג הנודע יונג כינה את הילד הפנימי בשם "הילד הפלאי". כאשר נוצר קשר עם הילד הפגוע שבתוכנו מתחילה לצוץ יצרתיות אדירה המאפיינת ילדים ואותו הילד
הופך למקור צמיחה ,התחדשות והנאה.
התנהגיות רבות שאנו חשים כי מזהמות את חיינו קשורות לחויה של הילד הפצוע שבתוכנו, אנו רואים את העולם דרך מסננת חויות ותבניות אמונה שהוטבעו בילדותינו. זאת הסיבה כי אנו מוצאים את עצמנו משחזרים מערכות יחסים ומתקשים ללמוד משגיאות העבר או לקחת אחריות על חיינו. התמכריות, סכסוכים, בעיות בן בני זוג, דיכאון, חרדה, התפרציות זעם, תגובות יתר, פרוייד כינה זאת "כפיית החזרה" . הנפש מחפשת תיקון ליחס שקיבלה והיא מחפשת ליצור תיקון באותם תנאים שהיא מכירה.
בנוסף לזאת, אשר אנו מתבגרים אנו נוהגים להתייחס אל עצמנו כפי שהמבוגרים סביבנו התייחסו אלנו בילדותינו. הסיבות לכך רבות אך חלקן קשורות לעובדה כי יחס זה מאפשר את אותה אוירה שנפשנו מזהה כבית, זה היחס לו אנו מורגלים ובנוסף על כך, זה היחס שנדמה לנו שאנו ראויים לו. לכן, אם ספגנו ביקורת ואשמה -כך נתייחס לעצמנו, נדאג לבקר את עצמנו ולחפש צורות שונות של עונשים על מנת לכפר על האשמה שתמונה עמוק בליבנו.
דרכי החשיבה של ילדים הופך לתבניות חשיבה בבגרותנו אשר נועלות את העולם בתפיסה מעוותת ואותנו בראיה חלקית ומצומצמת.באנו לעולם כלוח חלק שעליו נכרתו התנסיותנו, אופן החשיבה של ילדים הוא אגוצנטרי ולכן הילד מייחס אל עצמו את המתרחש סביבו. אם הורנו נטשו אותנו או הייתה אוירה של כעס בבית – הילד ייחס זאת לעצמו, יאשים את עצמו וירגיש "ילד רע" או "בלתי ראוי". אופן חשיבה נוסף המאפיין ילדים הינו הכללה, "כל הגברים לא רצניים", "אני לעולם לא אצליח" וכו.
פעמים רבות המפגש הראשוני עם הילד שבתוכנו מפחיד ומאיים. איננו יודעים מה נפגוש ואלו רגשות עלולים לצוף ואנו מתפתים לדחות את המפגש. אך כאשר אנו אוזרים אומץ לפגוש את הילד הפנימי שבתוכנו נפתח צוהר חדש. מקומות לא מעובדים שנדמה היה לנו שלא משפיעים עלינו צצים ועולים ואנו עלולים לפגוש כאב, חרדה, פחד, כעס, או אכזבה. אך ההבדל הוא, שכיום ניתנה לנו האפשרות לשחרר את אותם רגשות עצורים ולתת מענה לצרכים אלו.
ההיכרות והמפגש עם הילדים שהיינו, בטיפול פסיכותרפיה, יכול להתרחש בעזרת דמיון מודרך, או באמצעות תחושות גוף המחברות לרגשותיו של ה'ילד הפנימי'
ישנה עוצמה רבה במפגש מסוג זה, היכולת שלנו כיום, להקשיב ולנחם את הילד הפגיע שבתוכנו, יוצרת שינוי עמוק שאת תוצאותיו ניתן לראות בדפוסי התנהגות חדשים. בנוסף על כך, תכונות המאפיינות ילדים כמו יצרתיות,שמחה וסקרנות, צצים ועולים מחדש בחיינו.
"אני יודע איזו מתנת חג אני רוצה, אני רוצה את ילדותי בחזרה. אף אחד לא יכול לתת לי את זה…אני יודע שזה לא הגיוני, אבל ממתי מתנת חג היא עניין הגיוני? בסך הכל מדובר בילד שהיה מזמן מזמן ורחוק רחוק, והילד של עכשיו, שבתוכך ובתוכי. הילד, שמחכה מעבר לדלתות ליבנו, מחכה למשהו נפלא שיקרה לו" (רוברט פולהם)
