הילדה שבתוכי..

הילדה שבתוכי הגיעה לביקור… היא פוסעת בעקשנות בתוך פיסות ליבי, היא מבקשת עוד מילה טובה, עוד חיבוק אחד של אהבה ונרדמת בזרועתיי שלווה ובטוחה. 

 הילדה1

כולנו פעם היינו ילדים,

ילדים שנולדו לעולם של קסמים.

עם תמימות ממכרת, ואי ידיעה,

מה צופן העתיד? מה תהיה הנבואה?

גומעים בשקיקה כל דבר שנקרה,

עולם ומלואו והדלת פתוחה…

 

הילדה שבתוכי… זאת שמלווה אותי מרגע היוולדי,

זאת שחוותה חוויות, זכרה זכרונות והטביעה אותן בתוך תוכי.

זאת שהיתה נאהבת, דחויה, מתוסכלת, שמחה…

זאת שבנתה התנהגויות, יצרה אמונות,

בחרה במה להאחז, ממה להפרד ומה לשמר בתוך נפשי.

הילדה הזו  היא חדורת מטרה,

לשמור ולשמר את מה שהיה.

היא מתעקשת כמו ילדה, היא פועלת לפי מה שהיא יודעת ומכירה,

היא מגיעה תמיד ברגעים של בדידות וחולשה.

ככל שאני מתנגדת לה היא עומדת על שלה!

ככל שאני מתעמתת איתה היא מנהלת את ההצגה!

 

מכירות אותה, את הילדה שבתוככן? היא מגיעה לביקור כשהכל סוער?

בכל אחת מאיתנו קיימת אותה ילדה, התת מודע שלנו היא הילדה הזו.

הילה הזאת, שמתעקשת להמשיך לפי מה שהיא חוותה ומכירה, שמחזירה אותנו לאותן תחושות שמלוות אותנו מההתחלה.

שנמצאת שם לבדה מול העולם הגדול והמאיים, שמחזקת את נקודות החולשה, שמפעילות אותנו בזמן של מצוקה.

הילדה הזו באה לבקר אותי מידי פעם, נוגעת בדיוק בנקודות הכואבות, אלו שנמצאות שם מחוברות בקשר סבוך שלא ניתן לפותחו.

היא רק מחכה שתהיה איזו פרצה ומיד נכנסת ברוח סערה – אפילו לא שואלת אם אני פנויה לקבלה.

תופסת לי את הרגל, נצמדת לחולצה אומרת: "אני כאן עכשיו – ככה אני רוצה!!"

פעם הייתי כועסת עליה, מנסה לגרשה, להיות ביקרותית כלפיה ולא סלחנית לרגשותיה.

"מה את לא רואה שאני לא פנויה? לכי מפה! מה את בוכה?"

החיים, המפגש עם הכאב והפצע המדמם לימדו אותי לשתף איתה פעולה.

וכשהיא באה לבקר אני מבינה שכל מה שהיא רוצה זה חיבוק ואהבה, שהיא רוצה לדבר, לשאול: "מה נשמע?"

להזכיר לי שהיא חלק ממני, מהתת מודע.

ואנחנו מנהלות שיחה נעימה ומקשיבות אחת לשנייה…

ואני אומרת לה (לי) שאני אוהבת אותה!

ואני אומרת לה (לי) שאני מאמינה בה שהיא יכולה!

ואני מחבקת אותה חזק ולוחשת באוזנה, שגם כשמפחיד אני פה לצידה!

אני מודה לה שהיא מאפשרת לי לשחרר, להתנקות, לשאול שאלות, לחשוב מחשבות…

ואני מבקשת שתסלח לי, כשאני לפעמים כעוסה וכאובה, מבקרת או מעליבה.

תסלח לי כשאני מייצרת מציאות שאינה מתאימה, שאני בוחרת לקנא, להעלב ולהתחבא בפינה.

אני לומדת להתחבר אליה, ליצור קשר של קרבה,

לקבל אותה כשהיא מגיעה לביקור, כשהיא זקוקה לשיחה.

להבין שהיא ואני זה לנצח נצחים,

המודע והתת מודע שלי תמיד יהיו מחוברים.

וביחד, נצליח לנתק את הכבלים – לוותר על הדפוסים – לפעול מתוך קבלה ואהבה עצמית,

מתוך הבחירות שלנו, שנכונות לנו!

מתוך השחרור האמיתי , שפתוח לקבל את כל מה שהיקום מזמן לנו…

 

תודה לך ילדה שבתוכי, תודה שאת שלי.

מבטיחה לחבק אותך בתוכי, להאמין בך, לאהוב אותך כמו שאת!

להרדם איתך, לחלום איתך, ולהיות שלך לעד…

 

 

הילדה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

י