היום שבו הצוּרֶס התחילו.

ללורה חשוב שתדעו מה קרה בתשיעי בנובמבר. אתם יודעים, נכון? כי זה היום בו הצוּרֶס התחילו.

לורה וקלסרי השואה, 2013
לורה וקלסרי השואה, 2013

לפני שנתיים וחצי עיינתי בדפי העד באתר יד ושם שמולאו על ארבעת אחיו של סבא שלי. סבי מילא אותם בכתב ידו המפוזר, לא היה מישהו אחר שיעשה זאת. להפתעתי מצאתי שלאחד מהם, פרידריך,  יש דף עד נוסף שמילאה אישה שמעולם לא שמעתי עליה, לוֹרֶה אופנהיימר .

טו מייק אן אמייזינג סטורי שורט: אחרי תחקיר קצר מצאתי אותה בניו יורק – חיה נושמת ונהדרת, יש לי דודה חדשה ומעולה! פעמיים ביקרתי אותה בניו יורק, אנחנו מדברות המון בטלפון ובוודאי שלפני "יום טוב" (חג) או יום רע (ליל הבדולח). started צוּרֶס That is when! היא אומרת לי בפעם המאה.

היא מספרת לי שוב איך הלכה באותו בוקר לבית הספר היהודי של הנובר עם אחיה ארווין, איך ראתה את ענן הנוצות ליד בית הממכר היהודי לכסתות וחשבה שזה שוד, איך שילחו אותם השוטרים הביתה, איך ראתה את בית הכנסת הבוער, איך אביה רץ לבית הכנסת להציל את סיפרי התורה, איך חזר חיוור כסיד, איך הריצו נשים הרות במעלה ומורד המדרגות, איך שברו והרסו הכל, איך היא לא מבינה למה דילגו דוקא על הבית שלהם.

זה היום בו התחילו הצרות.

זה היום בו התחילו הצרות.

זה היום בו התחילו הצרות.

לורה וארווין בדרך לבית הספר

שמעתי את הסיפור הזה כבר כל כך הרבה פעמים תמיד עם אותן מילים, כמו תקליט שבור. דומה שחשוב לה התאריך הזה אפילו יותר מיום השחרור. אז אני משתפת אתכם – זיכרו את היום. והגדתם לבינכם וביתכם (האם הזכירו את היום הזה בבית הספר? האם "יום רבין" חשוב יותר? האם זה יותר מדי שואה וצאיך להמשיך הלאה?).

על פי המידע ההיסטורי שאני מוצאת ליל הבדולח התרחש בלילה שבין התשיעי לעשירי אבל לוֹרֶה מתעקשת שהצוּרֶס פרצו יום קודם. לא אשבור לה את המילה. מי כמוה יודע על הצוּרֶס. היא ידעה את הצוּרֶס.

לורה וקלסרי השואה, 2013
לורה וקלסרי השואה שלה, 2013

עוד משהו קטן-גדול: בתקציר הזה על הספר בשם "ליל הבדולח" (שתורגם גם לעיברית) מופיע הסיפור הבלתי יאומן של משפחתה של לורה: אביה קיבל אישור הגירה לארה"ב עבור המשפחה, אך ויתר עליו לטובת אחיו. בתקציר שבלינק מצוין שזה היה אחרי ליל הבדולח, אבל כשלורה מספרת את זה כיום – זה קרה לפני.

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.