היום יש לה בגרות ראשונה
לפני כמעט 17 שנה חזרנו איתה לבית החולים כשהיא רק בת 10 ימים.
יום אחרי כבר היינו איתה מאושפזים בטיפול נמרץ עם בצקת מוחית ואף רופא מהמומחה עד הזוטר לא ידע מה להגיד לנו.
רק סבלנות…אהה, ושאם היא מאושפזת בטיפול נמרץ זה אומר שהיא בסכנת חיים.
רק ביום ה 14 הגיע הרופא שאבחן אותה ונתן הנחיות מה צריך לעשות עכשיו וכל הזמן הוא דאג להגיד לנו שהוא לא יודע מה יקרה, ולא יכול להבטיח כלום. צאו לדרך הוא אמר לנו, נקווה לטוב.
היום יש לה בגרות ראשונה
הדרך הייתה מסע אל הלא נודע. קיבלנו על עצמנו דיירת נוספת בבית "מחלה כרונית מתוקה במיוחד" שדורשת הרבה נהול ויחס, מבקשת ליהיות מאוזנת כל הזמן כי אחרת היא לא אחראית למעשיה. והבצקת המוחית שיצרה בימים הראשונים, לא היה ברור מה יהיו ההשלכות שלה.
היום יש לה בגרות ראשונה
ואנחנו יצאנו לדרך.
והיא לא הייתה פשוטה.
היא הייתה מטלטלת.
היא גם הייתה מתגמלת בהרבה רגעים של הצלחות ושמחות וגם מצבים שהרעידו אותנו מאוד.
אבל היא, הילדה שלנו לא וויתרה:
היא הייתה סקרנית
היא התפתחה והדביקה פערים
היא חוותה קשיים
היא התאכזבה
היא חייכה
היא נתנה וקיבלה אהבה
היא התמידה
היא בחרה
בחרה להתמודד ולשעוט קדימה…
היום יש לה בגרות ראשונה
בגרות בתנ"ך ממש כמו מבראשית היא צומחת וצולחת את דרכה
ואני
אני אמא גאה
גאה בדרך שלה
גאה במי שהיא
גאה בנו על היותנו כאן בשבילה. תמיד
אוהבתותך חיים של אימוש
התמונה מאחד הרגעים שלנו יחד בתוכנית ברדיו החברתי, מספרות לעולם על איך זה לגדול ולגדל ילד עם מחלה כרונית וצרכים מיוחדים.